קוראים לי דינה.
בגדול הלידה שלי היתה מאוד לא צפויה.
עוד לפני זה, בשבוע 35 התחילו כל מיני עניינים. הרופאה אמרה שהתינוק קטן ושיש בעיות בזרימות דם במוח,
והוא לא התהפך.
קבענו תור להיפוך ותכננתי שאני אסיים לעבוד בשבוע 37 ואתכונן עוד ללידה ואעבור על התכנים שבחוברת של התהליך,
אבל בשבוע 37 התחילו לי צירים,
ובסופו של דבר ילדתי בקיסרי.

חלום הלידה

בתהליך שעברתי לקראת הלידה בגישת "להגשים לידה" יש תרגיל שקוראים לו "חלום הלידה".
המדריכה ביקשה ממני ומבן הזוג לכתוב את סיפור הלידה שאנחנו מאחלים לעצמנו אם הכל היה אפשרי.
אחרי זה עבדנו על הסיפור והיא עזרה לנו מאוד לדייק אותו.
להפוך אותו למשהו מאוד פרקטי, 

לא דברים שהם בחלומות או באוויר, אלא דברים שבאמת ניתן לעשות אותם ולהגשים אותם ועם זה לעבוד.

ברור שמילים זה דבר מאוד מחזק.
אם אני אומרת לעצמי שאני יכולה, שגם אם יכאב לי אני יכולה לעשות את זה והגוף שלי יכול לעשות את זה,
שאני מכירה את הגוף שלי – אז זה עוזר וזה עובד.
אבל אלו חייבות להיות מילים שאני מאמינה בהן,
שמתארות את מה שהייתי רוצה שיהיה לך בלידה
ושהן לא איזה "הלידה שלי תהיה הכי מהממת, בדיוק כמו שרציתי ולא יכאב לי".
בגלל זה מאוד מאוד חשוב לדייק מה בדיוק אומרים.

זה החלום שלי כפי שניסחנו אותו אחרי התהליך:

בכל זמן ודרך שבה הלידה מתחילה אני עובדת בשיתוף פעולה עם גופי ועם התינוק שלי.

ונעזרת בכלים שאספתי לקראת הלידה והם עוזרים לי במהלכה.

אני סומכת על האנשים שמקיפים אותי ויש ביננו תקשורת טובה.

אני מקשיבה לגופי בכל תהליך הלידה ומתייעצת מתי לצאת לבית החולים.

אני מרגישה מוגנת ובטוחה.

הלידה שלנו היא חוויה זוגית משמעותית.

אני נעזרת בארגז כלים של בית החולים כפי שיקול דעתי.

התינוק שלי מגיע לעולם ברכות ובצורה הטובה לו ביותר.

אני גאה בעצמי על ההתמודדות שלי.

לאחר הלידה אני מרגישה עטופה בתמיכה.

ההתאוששות שלי טובה ונעימה ואני בחמלה לעצמי

הצלחתי לממש את החלום

למרות שהלידה שלי היתה לא "חלקה" ודי לא צפויה,
אני מרגישה שהצלחתי לממש את החלום שלי כפי שהתכוונו אליו.

ברור שכל פעם שקרה משהו שונה ולא צפוי, ברגע הראשון התגובה היתה להבהל ולהלחץ, אבל בזכות התהליך והתמיכה של מיטל,
הצלחתי לקבל את מה שמגיע ולהיות הכי חיובית ביחס לכל מה שקורה בדרך ולאהוב,
ולא להיות בלחץ  או לפחד מזה.
בזכות התהליך הבנתי שבתוך לידה יש המון לא נודע.
המציאות משתנה,
אבל אני עצמי לא משתנה.
אני בן אדם עם המון חרדות  אבל יש לי המון המון כח במציאות עצמה.
התהליך פישט לי והזכיר לי את מה שאני יודעת לעשות טוב, את מה שאני יודעת להביא מעצמי וזה עזר לי להאמין בעצמי יותר.

הסיפור של חמלה לעצמי

אחד הדברים שבהם אני מרגישה שהדיוק של חלום הלידה ושינוי נקודת המבט היה ממש  קריטי זה הסיפור של החמלה לעצמי, כי אני לא בן אדם שחומל את עצמו וקיסרי היה שבועיים לא לזוז מהמיטה. 

מלכתחילה לא חששתי מהאפשרות של ניתוח קיסרי,
אבל לא ידעתי איך אני אתמודד עם מצב של צורך בהתאוששות פיזית אחרי הלידה,
בדרך כלל נורא לא נעים לי שאנשים עובדים סביבי ואני לא.
לא נוח לי במצב כזה והיה לי קשה לאפשר את זה לעצמי וזה היה יכול לגרום לי למצוקה.

בעבודה לקראת הלידה הבנתי שאני רוצה להצליח להיות בחמלה לעצמי אחרי הלידה והכנסנו את זה לסיפור הלידה.
בסופו של דבר, הלידה אכן היתה קיסרית ובעקבות התהליך הצלחתי להרגיש שזה בסדר שבן הזוג שלי יהיה בבית וידאג לי ואני רק אניק את הילד.
שזאת חלוקת עבודה שהיא רלוונטית מבחינתי ואני לא צריכה להשתגע עכשיו.

מבחינתי הרגשתי שבאמת התינוק שלי הגיע לעולם ברכות ובצורה הבריאה לי ביותר.