סובלת מגרד בנרתיק בהריון, יש לך פטריה ואת לא מצליחה להפטר ממנה?
הכתבה כוללת סיכום מפורט של המלצות לטיפול מגישות שונות

*ההמלצות המובאות כאן אינן מחליפות פניה לרופאה בעת הצורך לצורך אבחון וייעוץ.

הפטריה הוגינלית (שנמצאת לנו גם במערכת העיכול לרוב) היא פטריה מאוד נפוצה ומדובר על כך שרוב האוכלוסיה נושאת אותה.

לרוב אנחנו לא חשוב בה כי הפלורה הטבעית (הריפוד של "החיידקים הטובים" שיש לנו בנרתיק ובמערכת העיכול) מונעת ממנה לגעת ברירית ולפגוע בה. אנחנו מרגישות אותה רק כאשר היא עצמה מגיעה לרירית של הנרתיק. זה קורה מכמה סיבות:

1. פגיעה תרופתית או של המערכת החיסונית בפלורה הטבעית- טיפול אנטיביוטי למשל.
2. פגיעה בפלורה הטבעית עקב שימוש בסבונים אינטימיים למיניהם (אל תשתמשו בבקשה! מים וסבון רגיל הכי טובים לנרתיק!)
3. יובש בנרתיק עקב שימוש בהורמונים או בגלל גיל והגעה למנופאוזה
4. יחסי מין אינטנסיביים שלא התנקתן אחריהן (התנקות מבחינתי זה אפילו רק לעשות פיפי- השתן מנקה ומחטא את הפות והוא נקיון מספק- לכן לכו לעשות פיפי תמיד אחרי סקס. מי שיודעת שהיא רגישה רצוי גם להתקלח).
5. נראה שיש גם קשר בין פטריה ובין מצב נפשי ירוד, במיוחד אם יש עניינים רגשיים שקשורים למין או למיניות.
6. מערכת חיסון חלשה
7. הריון הוא גם גורם סיכון בגלל השינויים באיזונים הטבעיים של הגוף

בגלל הסיבות הרבות ומורכבות לפטריה וזה שהיא בכל מקרה כנראה תמשיך לחיות אצלנו בגוף, גם אם בצורה רדומה, גורמת לזה שלא תמיד קל לטפל או להפטר מפטריה.
לא תמיד אפשר לראות את הזיהום הפטרייתי (עד שהוא ממש חריף) ואין מה לעשות משטח.
פטריה את מרגישה. זה מדד טוב לדעת שהיא שם אם מגרד לך באופן בלתי נסבל.

פטריה בהריון לא מסוכנת לתינוק, אבל מעבר לאי הנוחות הרגילה, פטריה יכולה בסופו של דבר לגרום לרקמת העור להיות פחות בריאה ויותר רגישה ואולי להשפיע גם על היכולת שלה להתגמש בלידה באופן בריא וללא קרעים.

אפשר לחלק את ההתמודדות לשתיים:

1. מניעה
2. טיפול כשיש התפרצות של הזיהום הפטרייתי.

מניעה:

1. אפשר ללכת על האקסטרים ולהפסיק לאכול סוכר וקמח לבן – זה מה שהפטריה אוכלת. אם יש לך את תעצומות הנפש- מעולה. גמילה מסוכר וקמח לבן הן דבר חשוב מאוד לבריאות, גם בלי קשר לפטריה.
   אבל לרוב הנשים ההמלצה הזאת לא מעשית, בטח לא כפתרון מיידי.
2. אחרי כל קיום של יחסי מין לעשות פיפי ואם את מהרגישות אז ממש להתקלח.
3. לא להשתמש בסבונים אינטימיים! לשטוף את הפות ופתח הנרתיק בסבון ומים.
4. לא להשפריץ עם זרם מים חזק לתוך הנרתיק, לפחות לא באופן יומיומי.
5. יש סבון של שמן עץ התה שמאוד מומלץ לכך.
6. קיבלת טיפול אנטיביוטי? את חולה ומקבלת תרופות? תוסיפי לתזונה שלך פרו-ביוטיקה. זה מחזק את הפלורה הטבעית. הכי פשוט לקנות תוסף פרו-ביוטיקה (כזה שיש בו חיידקי אצידופילוס) ולקחת לפי ההוראות.
7. שימוש בקונדום מפחית התפרצות…
8. תגמלו משימוש בפדים ותחתוניות חד פעמיות – יש בפדים ובתחתוניות חומרים שמגבירים הפרשות, חומרי ריח והלבנה שפוגעים בפלורה הטבעית של הפות.
   תוכלי למצוא תחתוניות רב פעמיות מכותנה או מידע על "גמילה מתחתוניות" בגוגל. אחת מהאפשרויות הנוחות לזמן הוסת שמחליפה את הפדים הסינטטיים היא "גביעונית", שם למוצר סיליקון רב פעמי שמוחדר לנרתיק ואוסף את הדימום. אפשרות נוספת היא פדים רב פעמיים לזמן הוסת.

טיפול:

• אגיסטן – יש משחה ויש נרות. הטיפול המשולב הוא הכי טוב. קונות בבית מרקחת/סופר פארם ויש אריזה משולבת. 3 לילות את שמה נר אגיסטן. מורחת משחה כל פעם שמגרד. זה טוב ועוזר. בזמן שימוש בנרות אגיסטן ויומיים אחרי לא להשתמש בקונדום כי זה קורע את הקונדום.

זה הטיפול הקונבנציונלי. הוא טיפול בסימפטומים. הוא מוריד לפטריה את הראש ומשכיב אותה לישון עד הפעם הבאה.

טיפול אלטרנטיבי אבל אפקטיבי:

• שמן עץ התה-
  קונות בסופר פארם או בחנויות טבע. זהו שמן אתרי מאוד חריף. השימוש הוא כזה:
  תשימו לכן במקלחת קערה קטנה וחבילת צמר גפן. כל פעם שאתן עושות פיפי או כל פעם שהגירוד בלתי נסבל תשימו קצת מים בקערה ותטפטפו 7-8 טיפות של השמן למים. טיבלו צמר גפן בנוזל ונקו איתו את הפות ואת הכניסה לנרתיק כנמה שאתן יכולות פנימה. חזרו על הפעולה כמה שיותר פעמים.
  התחושה צריכה להיות כמו של לאכול מסטיק מנטה- מין קרירות קצת חריפה בנרתיק ובפות אבל לא יותר מדי – לפי התחושה תבינו כמה מים וכמה טיפות שמן לשים כל פעם.
  בנוסף טפטפו על התחתונים 7-8 טיפות.
  כל פעם שמתחיל גירוד תתחילו מיד עם הטיפול הזה ותסיימו אותו רק כשאתן מרגישות שהגירוד נפסק לגמרי.
  כמו כן יש סבון של שמן עץ התה (גם בחנויות טבע) שהוא די טוב. ועדיין בכל מקרה- הנרתיק ש/לנו לא זקוק להרבה סבון – זה מייבש אותו. באופן הטבעי שלו כאיבר לא סטרילי הוא יודע להגן על עצמו טוב.
• חומץ והיוגורט- הם טובים אבל לא מספיק. בחומץ וביוגורט יש חומצה שפוגעת בפטריה. בשמן עץ התה יש לה יותר אפקטיביות. היתרון של יוגורט הוא גם בקרירות שלו וגם בחיידקים הפרוביוטים שיש בו – אבל יש בו גם סוכר לרוב וכל מיני חומרים נוספים שלא טובים. אני פחות ממליצה למרות שזה יכול לעזור למי שמעוניינת.
• אם זאת פטריה חוזרת – כדאי לשקול טיפול מחזק מהרפואה האלטרנטיבית כמו דיקור למשל.
  בנוסף, אם את את מרגישה שיש באמת משהו רגשי-נפשי שקשור לפטריה, לאזור הנרתיק, ליחסי מין או למיניות בכלל, טיפול רגשי יכול לפעמים להיות חיוני.

הכתבה נכתבה בעזרתה הנדיבה  של ענבל פרח, אחות בעלת נסיון רב בטיפול בנשים הסובלות מפטריות וזיהומים וגינליים שחלקה איתי את המידע החשוב.

כתבת אורח של:  אפי סומפולינסקי, פיזיותרפיסטית לשיקום רצפת האגן, מדריכת פילאטיס ומדריכת הכנה ללידה

מהי היפרדות בטנית?

היפרדות בטנית היא ליקוי ברקמה שמחברת בין השרירים לאורך שני צידי שריר הבטן, כך שנראה שהם מתרחקים זה מזה. חשוב להדגיש כי לא מדובר בתופעה מסוכנת, אלא בבעיה קוסמטית. גם אנשים עם שומן בטני גדול יכולים למתוח את הרקמה הזו – ואז נראה היפרדות בטנית בלי קשר להריון.

מה הם ‘גורמי הסיכון’ להיפרדות בטנית?

מחקרים שונים בדקו נשים עם היפרדות בטנית כדי לנסות לנבא מהו גורם הסיכון העיקרי לכך. לא נמצא קשר בין קיומה של היפרדות לבין גודל ההריון, סוג הלידה, משקל התינוק בלידה, כאבי גב או ליקויים ברצפת האגן. כן נמצא קשר בין היפרדות בטנית לבין הרמת משקלים כבדים במהלך ההריון יותר מ 20 פעמים בשבוע – (הרמת משקל יכולה להיות גם ילד שרוצה ‘ידיים’ ולאו דוקא משקולות בחדר הכושר).

מהם הסימנים להיפרדות בטנית?

אם כשאת קמה משכיבה לישיבה את רואה ‘גבעה’ או ‘משולש’ בחזית הבטן, או שבהסתכלות את רואה לאורך הבטן בקו הטבור מעין ‘בור’ יתכן שמדובר בהיפרדות בטנית. בנוסף ייתכן מראה של בטן עגולה (הריונית). מכיוון שמדובר בליקוי של רקמת חיבור יתכנו גם עודפי עור וסימני מתיחה מסביב.

מי מאבחן היפרדות בטנית? האם הרופא יגיד לי אם יש לי היפרדות בטנית? הרופא בודק את זה במהלך ההריון?

רופא הנשים בדרך כלל לא מסתכל על דופן הבטן בהיבט השרירי שלה, לא במהלך ההרין ולא לאחר הלידה.

למי אני צריכה לפנות אם אני חושבת שיש לי היפרדות בטנית?

כל איש מקצוע שלמד כיצד לאבחן היפרדות בטנית ושידע להנחות כיצד לנהל בצורה מבוקרת ומדורגת את העומסים על קיר הבטן – יכול לטפל בהיפרדות בטנית. עם זאת, מי שכיום בדרך כלל מוכשרות ומורגלות לטפל בכך הן פיזיותרפיסטיות לרצפת האגן – משום שהן אלו שבדרך כלל פוגשות נשים בשלבים אלו, וכי שיקום בטן רצוי שיעשה תוך תשומת לב לבריאות רצפת האגן.

האם צריך הפניה מרופא?

אם את פונה לפיזיותרפיה של רצפת האגן בקופ”ח יש להצטייד בהפניה מרופא נשים או משפחה. בקופות החולים התורים ללא עלות, אך זמינותם יחסית נמוכה. אם את בוחרת ללכת לקליניקה פרטית לא תחכי זמן רב לתור, אך תידרשי לשלם עליו. במקרה הזה, הצורך בהפניה מרופא היא רק על מנת לקבל החזר כספי – (ניתן למבוטחות כללית מושלם או לבעלות ביטוח פרטי). בנוסף, מבוטחות בביטוחים המשלימים (מכבי שלי, מאוחדת שיא וכדו’), שלא ניצלו את כל סל ההריון, זכאיות לקבל “יעוץ לפעילות גופנית לאחר הלידה” עד שישה חודשים מהלידה, ויכולות לנצל זאת למטרה הזו אצל חלק מהפיזיותרפיסטיות. במקרה הזה אין צורך בהפנית רופא.

כיצד בודקים היפרדות בטנית?

הבדיקה לאבחון ההיפרדות קצרה ומתבצעת בשכיבה על הגב, כאשר תתבקשי להרים את הראש והכתפיים ולבצע סוג של כפיפת בטן. למעשה רק מרווח העולה על שני ס"מ בין שני צידי השריר הארוך של הבטן מוגדר כהיפרדות בטנית. ההיפרדות המשמעותית ביותר בד”כ תימצא ממש מעל הטבור. בנוסף לבדיקת ה’רוחב’ של ההיפרדות יבדקו גם ה’אורך’ שלה (מאיפה ועד איפה מגיעה) וגם ה’עומק’ שלה – עד כמה רקמות השריר מתחת להיפרדות מסוגלות לייצר התנגדות טובה. חשוב לנו ‘לסגור’ את ההיפרדות, אך חשוב לא פחות לייצר שרירי בטן היודעים לתמוך היטב את אברי הבטן, או במילים אחרות שההיפרדות תהיה כמה שפחות ‘עמוקה'.

לאחר הבדיקה הפזיותרפיסטית תדע להתאים עבורך את הפעילות הגופנית המומלצת – בהתאם למצב רקמות החיבור בבטן וברצפת האגן, לקבוע יחד איתך את מטרות הטיפול, להעניק טיפול ידני בעת הצורך ולהדריך אותך כיצד להמשיך להתקדם לבד בבית או במסגרת הפעילות הספורטיבית שאת מבצעת באופן קבוע.

אם יש לי הפרדות בטנית, האם זה ישפיע על ההריון והלידה? מה ניתן לעשות בהריון?

אם יש היפרדות במהלך ההריון כדאי להימנע מהרמת משקלים כבדים באופן לא מבוקר. יש לקבל הדרכה לאימון מדורג, תומך היפרדות והמשלב נשימה נכונה. בנוסף, רצוי להימנע ממנחים כמו פלאנק בהם רקמת ההיפרדות צריכה להתמודד מול כוח הכובד – שאז נראה בליטה של קיר הבטן החוצה. לא נמצא בספרות שההיפרדות הבטנית משפיעה על הלידה עצמה.

במחקרים מסוימים כן יש עדות לכך שפעילות גופנית במהלך ההריון יכולה להקטין את האירעות של היפרדות בטנית. עם זאת, אין הנחיה חד משמעית לסוג פעילות מומלץ. לכן, כדאי לבצע כל אימון המרגיש לך נעים ונכון בגופך, כזה שמאפשר לך להתמיד ושלא גורם לעיוות או דחיפה של קיר הבטן החוצה.

מה ההבדל בין היפרדות בטנית לבין בקע טבורי?

היפרדות בטנית היא בעיה מבנית, קוסמטית. בקע טבורי הוא מצב נדיר הרבה יותר, הנוצר כאשר לולאת מעי נקלעת בתוך שרירי הבטן. במצב כזה תחושי כאב סביב הבקע ויתכנו סימפטומים הקשורים במערכת העיכול כגון שלשולים והקאות. היפרדות בטנית יכולה להוות גורם סיכון אחד מני רבים לבקע טבורי, אך לא כל היפרדות היא בקע! אם את חושדת שיש לך בקע טבורי יש לפנות לכירורג אשר ימליץ על טיפול שמרני או ניתוחי, בהתאם למקרה הספציפי.

האם אפשר לטפל בהיפרדות בטנית?

להיפרדות בטנית יש מהלך החלמה טבעי ומחקרים מראים שבמרבית המקרים ההיפרדות תצטמצם לבד לאחר כשנה. עם זאת, הבטן לא תמיד חוזרת למצבה קודם ההריון באופן מלא. אימון גופני מותאם יכול לזרז את התהליך, ובוודאי בריא ומומלץ מכל כך הרבה סיבות. רצוי שהאימון יהיה מדורג, ושבכל שלב הבטן תעמוד בעומס המופעל עליה – כלומר לא תיווצר בליטה של קיר הבטן החוצה. בנוסף יש לוודא כי אין עצירת נשימה ופיזיותרפיסטית לרצפת האגן תוכל גם לבדוק בזמן ביצוע התרגיל שאין דחיפה של אברי האגן כלפי מטה.

אמרו לי לא לעשות כפיפות בטן, האם זה נכון?

בעבר היתה גישה שסברה שיש למנוע מאישה עם היפרדות לבצע כפיפות בטן משום שביצוע שלהן עלול ‘להגדיל את המרווח’ ונשים עם היפרדות בטנית הונחו לבצע בעיקר תרגילים המכוונים ל’איסוף’ הבטן התחתונה. בשנים האחרונות מחקרים שבדקו את התנהגות רקמות החיבור באמצעות אולטרסאונד בטני הפריכו את הטענה הזו, וכיום אנחנו יודעים שיש לשלב גם כפיפות בטן בתרגול. בנוסף, רצוי לבצע פעילות גופנית כללית המשלבת סיבולת לב ריאה ואימוני התנגדות – כזו שתתרום לבריאות הגוף השלם ולא רק לצמצום אותו המרווח.

כמה זמן אחרי הלידה אפשר להתחיל לטפל?

בדרך כלל לאחר תקופת משכב הלידה – זו תקופה המשתנה מאישה לאישה ולכן אין זמן ‘נכון’ להתחיל לחזור לכושר. בגדול, כאשר הדימום נפסק ובבדיקת רופא הכל תקין – אם את מרגישה מוכנה לכך – זה הזמן להתחיל!

מה בכלל עושים בטיפול בהיפרדות בטנית? איך זה מתבצע?

הטיפול מתחיל באיבחון של התופעה. בחלק מהמקרים נשים בטוחות שיש להן היפרדות בטנית גדולה והן מופתעות לגלות שאין להן היפרדות כלל. במקרים אחרים תיעשה הערכה ותיעוד של הממצא לצורך מעקב – אורך רוחב ועומק ההיפרדות/ מראה הבטן בתרגילים השונים/ עד כמה הבטן מצליחה לעמוד בעומס המופעל עליה. במקביל יתבצע תשאול – מה נדרש ממך ביום יום והאם ישנם סימפטומים אחרים הקשורים בבריאות רצפת האגן – מערכות שתן, עיכול ומין.

לאחר בדיקה של הבטן ושל רצפת האגן יבוצע טיפול ידני ע”י הפיזיותרפיסטית – אם יש רקמה לא משוחררת נרצה לשחרר אותה, אם יש כאב או צלקת (בטנית או נרתיקית) נרצה לטפל בהם, אם יש שאריות של כאב אורטופדי מההריון נרצה להתייחס ואם יש סימפטומים ברצפת האגן נרצה גם שם – לטפל, להדריך ולאמן.

לאחר מכן יותאמו לך תרגילי הבטן המדוייקים לך – לכל אחת יש אסטרטגיה אחרת לייצוב השרירים שלה. נרצה להתאים לך תרגילים שאת עומדת בהם כרגע, המאתגרים אותך ומצמצמים את המרווח ומצד שני שומרים על הבטן יציבה וללא בליטה של ההיפרדות החוצה. במקרים מסויימים נמליץ בנוסף לתרגול גם על שימוש בחגורה תומכת בחלק משעות היום.

תוך כמה זמן אפשר לראות שיפור?

בטיפול שמרני המשלב תרגילי בטן מותאמים, תזונה טובה ופעילות גופנית כללית – נראה שיפור משמעותי תוך חודשים ספורים עד שנה. עם זאת, כאשר מדברים על החלמה מלאה יש לזכור כי כמו בכל דבר, יש לגנטיקה מרכיב משמעותי המתבטא באיכות רקמות החיבור, ולכן הבטן לא תמיד חוזרת בדיוק למצב שהיתה קודם ההריון.

במה תלויה הצלחת הטיפול?

הצלחת הטיפול תלויה כמובן גם בגניטקה ובאיכות רקמות החיבור, אך התמדה בביצוע התרגילים תוך שילוב פעילות אירובית ותזונה מותאמת תמיד תהיה משתלמת. והכי חשוב – גם אם כבר חלף זמן רב מהלידה, אף פעם לא מאוחר לקבל הדרכה, להתחיל להתעמל ולדאוג לבריאות שלנו!

לקריאה נוספת:

http://www.jipts.com/_Uploads/dbsAttachedFiles/Phys20-3_Efrat_Sumpolinski.pdf

אפי סומפולינסקי

פיזיותרפיסטית לשיקום רצפת האגן, מדריכת פילאטיס ומדריכת הכנה ללידה.

בעלת קליניקה פרטית לפיזיותרפיה נשית ופילאטיס בישוב אלקנה.
בנוסף מקבלת גם בקליניקה בראש העין וב’אומא’ (בהנהלת לי סלע) ברמת השרון

טל: 0522756637

זמן לידה –
חלק מאתנו משתגעות ממנו.
אני מתה עליו – זמן שַאוּל, גם בלידה וגם בליווי לידה.
כל עוד אני בכוננות ללדת בעצמי או ללוות, כל ההתחייבויות הן בערבון מוגבל, כל התכנונים בערבון מוגבל. כל רגע אני יכולה לקבל כרטיס טיסה ישיר למקום אחר –
לעולם הלידה.
כשאני בתור דולה – זה יציאה מהזמן לזמן מוגבל. רק למשך הלידה. בזמן הזה כל מה שמחוץ לחדר הלידה נעלם ואני בכאן ובעכשיו.
זה כל כך שונה משאר הזמן בו אני כל הזמן במירוץ, וכבר עסוקה במחשבה על הדבר הבא.
כאן, אני בציר הזה ובעיקר בהפסקה שבין לבין. אפשר לצחוק, לשמוע מוסיקה, להנות מלתת מסג', לשוחח שיחות נפש או שיחות שטות, לדעת שאי אפשר להאיץ את הדברים, שאין טעם לחשוב עוד כמה זמן זה יקח. כי אין לנו מושג.
ואח"כ מיד חוזרים לחיים הרגילים.
כשאני בעצמי לקראת לידה – החופש עוד הרבה יותר גדול. כי כשכרטיס הטיסה יגיע עם הציר הראשון, אני עוברת לעולם אחר למשך כמה חודשים וכל ההתחייבויות הקודמות בטלות ומשתנות.
אז אם גם ככה אי אפשר להתחייב לכלום, אז אפשר להנות מלקרוא ספר, מלצאת עם חברות, מלסדר את הבית, מסתם לא לעשות כלום.

המחשבות האלה הובילו אותי אסוציאטיבית אל השיר הבא.
"…זה זמן קסם, הכל יכול להיות
זמן של חסד…"
כשקראתי אותו ושמתי לב למילים, חשבתי שאפשר לקרוא את זה גם כשיר שהרחם/הגוף שלנו שרה לנו בלידה – מבקשת מאתנו לשחרר, לתת לה להוביל, להנות מזמן הקסם, להתמסר לכאב, למתח, לתת מקום לפחד, לתת לעצמנו להרגיש את הרגע בו אנחנו נוגעות בנצח כשאנחנו נותנות חיים חדשים לעולם, עד שפתאום הכל נעלם ויש לנו תינוק חדש.
מזמינה אתכם לקריאה מחודשת של השיר.

זמן קסם
מילים: שחר אריאל

בא הלילה
שחור מלא זהב
אני איתך
יוצאים אל המרחב
עפים מעל המים
מתחת לשמיים
עפים לאן שרק אפשר.
עד לאן הלילה? עד אלי הלילה,
בוא תיגע במתח
בוא תיגע בנצח.
זה זמן קסם, הכל יכול להיות
זמן של חסד.
תהיה רגוע
תתן לי להוביל
אני יודעת
מכירה את השביל
שוכבת כאן בדשא
קורה כאן איזה פלא
קורה כאן מהיה היה.
עד לאן הלילה? עד אלי הלילה,
בוא תיגע במתח
עד מתי הלילה? רק לך הלילה,
בוא תיגע בנצח.
זה זמן קסם, הכל יכול להיות
זמן של חסד.
ולפתע, הכל כאן נעלם
אור כחול עדין עוטף את העולם
זה זמן קסם, הכל יכול להיות
זמן של חסד.

איך אפשר לדעת איך אתנהג בלידה?

נשים רבות מרגישות שמכיוון שעדיין לא ילדו, ושלידה היא משהו שונה ממה שחוו עד עכשיו בחיים, הן לא יודעות איך הן עצמן יתנהגו ויגיבו בלידה.
יש בזה משהו אפילו מפחיד – לחשוב שאולי אגיב פתאום לגמרי אחרת מאיך שאני מכירה את עצמי.

אבל בעצם, הלידה מזמנת לנו התמודדות עם מצב מסוים של מצוקה שמקבילה למצבי מצוקה שאנחנו כן מכירות מחיי היום יום שלנו.
עייפות, כאב, חוסר ודאות, חוסר אונים, זרות, חשיפה, חילוקי דעות ועוד.

אני יכולה להעריך טוב למדי איך אני אגיב בלידה אם אשאל את עצמי מה דפוסי התגובה שלי במצבים כאלה בחיים שלי:
איך אני כשאני עייפה?
מה קורה לי בזמן של כאב?
איך אני חשה במצבים של חוסר ודאות?
יכולות להיות לנו גם תגובות שונות לאותו המצב בסיטואציות שונות וממש אפשר לרדת לעומק הגוונים.
נסי לפרט לעצמך, איזה מחשבות עוברות לך בראש, מה התגובה הפיזית שלך, איך זה משפיע על האינטראקציה שלך עם האנשים שסביבך, מה מחמיר את הקושי, מה עוזר לך בקושי.
לשאול את עצמך מה יכול לעזור לך בסיטואציה כזאת, מה צריך לדעת המלווה שלך על המצב ועל תפקידו,
האם יש משהו שהמיילדת צריכה לדעת כדי לעזור לך במצב כזה?

תהליך החקר הזה יעזור לך להרגיש שאת הולכת להתמודדות שאת מכירה, שיש לך כלים, שאת יכולה להערך אליה ויכולה לעזור מאוד לאנשים סביבך לתמוך בך לפי הצרכים שלך.