שי הלל- סיפור לידה
בוחרת לשתף במסע הלידה האישי שלי ושל שי בתי הקטנה, לפני כמעט 5 שנים. היריון שהעניק לי במתנה ילדה קטנה
ומטריפה שביקשה ממני להקשיב ללב עם כל המורכבויות שבכך. הלידה של שי הולידה גם את מי שאני בוחרת להיות
היום – מלווה נשים בהריון, מטפלת מים לנשים בהריון ואחות במחלקת יולדות.
בלידותיי זכיתי לשתף שתי נשים מלוות שעטפו, אהבו, האמינו ולימדו אותי על כוחה של נשיות ואמהות. הכח שהן טמנו
בי מלווה אותי עד היום- החיוך, המבט, המילה הטובה והיכולת שלהן לראות אותי ולאפשר לי להיות אני כמו שאני.
סיפור הלידה של שי מלמד בעיקר שליווי טוב, מעמיק ורציף מאפשר מרחב לידה בטוח לא משנה באיזה מקום פיזי
הלידה תתקיים.
משחררת לעולם בפעם השנייה את סיפור הלידה של שי הלל, 15.10.10.
גילוי ההריון היה מפתיע מעט,משמח,חצי מתוכנן חצי לא אבל כבר אז זה היה נראה טבעי, נכון, וללא דרמות. כבר אז
שי הייתה נוכחת בדרך שלה ,פשוטה, כהמשך טבעי של החיים.
ההריון כבר מתחילתו היה מלווה בפחד ובחרדה שהתעצמה ככל שההריון התקדם, הרגשה שלא הכרתי בהריונות
הקודמים. הרגשתי שאני נושאת את עול העולם והעצב שמלווה אליו. הרגשתי את הזקנה. הסתובבתי כבדה נושאת
מטען של עבר,של דורות, משהו הרבה יותר גדול ממני. הרגשתי את המוות מקיף אותי כל הזמן, כאילו אומר לי תכף
אני בא אלייך. הייתי בטוחה אבל באמת באמת בטוחה שאני הולכת למות. ועם הידיעה הזו הסתובבתי בבטן. וזה גם
מה ששחרר אותי , נתן לי חופש לעשות "דברים אחרונים". לא קבעתי כלום לאחרי הלידה , כל ההכנות ללידה היו
מלוות במחשבה הקשה הזו. עם הידיעה הזו ובניגוד לקולות מהסביבה ול"שכל" הישר התפטרתי מהעבודה שנעשתה
קשה ובלתי נסבלת עבורי, הקדשתי את כל כולי לבית, להנאות הקטנות, לקפוץ לבור מעיין מבלי לדעת איך לצאת ממנו,
לנסוע לקמפינג בשבוע 39 ,לקפוץ לירדן עם בטן של חודש תשיעי . היית צריכה שאפנה לך את כל כולי, שאהיה רק
שלך דרך זה שאהיה נאמנה לעצמי, בשביל שתוכלי לצמוח ולגדול בתוכי עם כל החכמה השבטית שבך. אלו היו סימנים
ראשונים למי שאת בשבילי.
ההריון הלך והתקדם והוגדר בסיכון- כי היו לך 4 כלי דם בחבל הטבור במקום 3) חבל טבור מעובה) וגם כי בדיקת
חלבון עוברי ה HCG שלך היה גבוה -סיכוי גבוה יותר לפתח רעלת ואי שגשוג עוברי. מכאן מתחילה מסכת בדיקות
ואולטראסאונד. בכל בדיקה הלב אומר שאת כל כך בסדר שכל זה מיותר לחלוטין אבל צריך לעשות כי זה מה
שאומרים….למרות ההגדרה החדשה "בסיכון" אני מחליטה שאותך אני יולדת בבית כי אין באמת סיכון.
אז למי לפנות? מאיה בבית לחם הגלילית? רות הדולה? אולי בכלל צריך בי"ח הפעם? אז בבית? בקיבוץ?? והנה אני
מוצאת את עצמי בחיפושים אחרי פנטזיה מושלמת שהיא לא אני, מחפשת ומחפשת, יוצאת מעצמי, מתהפכת במיטה
בלילות והלב לא נותן מנוח. את מחזירה אותי לפשוט, למדויק. את מאפשרת לי להתבלבל, ומחזירה אותי למרכז.
בחרתי שאותך אלד יחד עם מאיה ורות בבית. ושוב עולות התהיות והשאלות, והתסריטים השונים. השאלות מתישות
ומעייפות. מוצאת את עצמי מחליפה וילונות לוילונות כהים- אטומים ממש ש"חס וחלילה" לא ייראו מה שמתרחש בבית
בזמן הלידה. והנה אני רוצה לעצב מחדש את הבית , ומנסה כל הזמן שהבית יהיה מסודר שאם הלידה תתחיל יהיה
נעים להיות פה, ומדמיינת איך אני יולדת לבד בחדר, בחושך , עוצרת את הקולות שיוצאים ממני רק כדי שלא יישמעו
שלא יידעו שמשהו נפלא קורה פה. בתוך תוכי רוצה חופש, רוצה להשתחרר מכבלי הלא נעים ורוצה מאוד שהחופש
הזה יהיה בבית אבל מפחדת להחליט אחרת…..את כבר בחרת את הדרך שלך לתת לי להקשיב לעצמי ולעצמך. את
מכוונת אחרת.
והנה יום שישי מגיע. שעת ערביים, אווירה קדושה , שקטה ופשוטה, הבית נקי והמקרר מלא. הרגשתי שאני חוזרת
לנשום בקצב אחר, שיש בי שלווה אמיתית, השלמה ונינוחות כמו שמתארים שקיים לפני "סוף". אוריה ויעלה צחקו
וחיבקו אותי כל אותו צהריים, קפצנו והתגלגלנו במיטה והיה כיף. אוריה ביקש שנדליק נרות שבת ונשיר שירים לקבל
את השבת. הם הזמינו אותך לבוא מבלי שידעו- כלת השבת. ואת נענית לבקשה. הרגשת שטוב פה.
צירונים קטנטנים החלו להגיע לפני א.ערב , צירים לא סדירים, שונים בעוצמתם, באים ונעלמים. אני עם עצמי ואיתך.
מסמסת לרות ולמאיה שמתחיל משהו אבל זה לא נראה לי כמו הדבר האמיתי, אבל שיהיו בהיכון. בלילה של שישי אני
מתיישבת לסיים לתפור את התיק החתלה שלך, הצירים כבר משפיעים על הריכוז ונועם בא לעזרתי והנה אנחנו
מוצאים את עצמנו תופרים ומעבירים את הצירים. ב 00.1 בלילה דימום, מתקשרת למאיה לוודא שזה נורמלי. היא
מרגיעה וממשיכה את הלילה. יש צירים אבל הם לא מתחזקים. חושבת שאולי כדאי שאנסה לקדם את הלידה אבל
מחליטה להיכנס למיטה ולנסות לישון. אני רוצה ללדת בלילה או לפחות לפנות בוקר אבל זה לא קורה…הבוקר מגיע
ואני מתעוררת מציר חזק. ההורים שלי בדרך מירושלים וגם רות הדולה כבר בדרך. רות מגיעה מאפשרת לי להיות עם
עצמי בחדר, נותנת לי את החופש והמרחב אליו אני משתוקקת. אוריה מתעורר לריח העוגיות שנועם אופה. ואני כבר
מתחילה להתכנס יותר ויותר.
ההורים שלי מגיעים ויחד איתם אמא של נועם…ברגע שאני רואה את אמא שלי המים משתחררים . רות מבקשת מכולם
ללכת ולא להישאר לקפה של שבת בבוקר. אני נכנסת לשירותים ויודעת בתוך תוכי שהמים מקוניאליים. ואכן הם
היו….מים עכורים מאוד, ירוקים, חומים ודמיים. איתות שלך ואני מקשיבה- אני יוצאת ומודיעה שנוסעים לבי"ח. את
רוצה אותי משוחררת ,מחוברת רק אלייך, את רוצה אותי נקייה, את רוצה את כל כולי שלך, בלי וילונות כהים, בלי מה
יגידו השכנים, מקום ניטרלי. את מובילה אותי לבי"ח בנצרת שם נפגוש את מאיה. לצלילי הכנסייה וקולות המואזין .
בשבוע קשה של אינתיפדה ופיגועים את מביאה אותי בשערי השלום עם אמונה מלאה ושלמה בטוב של האדם. באוטו
הצירים מתגברים מאוד, מגיעים לבי"ח לתוך אמבטיה כאילו רק אני את ואלוהים נוכחים בבניין. את משחררת אותי
למקום אחר, קולות מקהלה גבוהים יוצאים ממני, שרים לך שירי הלל, מתפללים לכבודך- בואי רכה, טובה וקדושה
לעולם. והנה את מגיעה יפה כלבנה. אני אוחזת את גופך החלקלק בידיי ומביאה אותך אליי, עם שכבות של מקוניום
המכסות את עורך הלבן הטהור, עינייך פקוחות וטובות, מבשרות על הצניעות, על כוחה של האינטואיציה וההקשבה של
הלב, על הנאמנות לעצמך. ובכית בכית בכית, בכית בשביל שתינו. מחוברות זו לזו לכמה שעות, כולנו מספיקים לנוח
מנוחת שבת טובה- בזכותך. כבר באותו הערב חוזרים הביתה וממשיכות להתכרבל כל הלילה יחד.
קראנו לך שי על שם סבתא רבא יהודית (שישה יהודית)
מודה לנשים הנדירות,המלאכיות, מאיה ורות שליוו אותי בדרכי לפגוש אותך , לאוריה ויעלה על שאפשרו מרחב חדש
לקבל אותך ולנועם איש האמת שלי. תודה.

את עומדת לקרוא סיפור מיוחד.
הסיפור נמצא ממש פה למטה ותכף תוכלי לקרוא אותו.
לפנייך כמה מילים מקדימות שחשוב לי (נעמה סלע) להוסיף.

במהלך הלידה את נדרשת לעשות בחירות.
בחירות כמו היכן ללדת, את מי להביא איתך, האם לקבל המלצה לטיפול רפואי כזאת או אחרת ועוד.

בחירות אלו משקפות את האחריות שלך על הלידה.
הלידה היא שלך.
היא מתנהלת בגוף שלך, בנפש שלך והיא הדרך שאת מביאה לעולם את הילד/ה שלך ושל בן/בת זוגך.

בסוף הלידה, תלכי את הביתה עם כל מה שקרה בלידה.
עם החוויה הפיזית שעברה עלייך,
עם החוויה הרגשית שעברה עלייך,
עם התוצאות הבריאותיות של הלידה על גופך ועל התינוק/ת שלך.

מכיוון שכך,
האחריות על ההחלטות בלידה היא תמיד שלך.

זה לא קל.

לפעמים לא תהיי בטוחה מה הדבר הנכון.
לפעמים תרגישי שהדבר הבטוח ביותר עבורך הוא להקשיב לצוות הרפואי.
לפעמים תרגישי שהדבר הבטוח עבורך הוא לפעול בניגוד להמלצות שלהם.
מה שחשוב הוא שתקחי כל בחירה שלך מתוך הבנה של המשמעויות שלה, היתרונות והחסרונות שלה וההשלכות האפשריות שלה לטוב ולרע.

אין דרך אחת נכונה.

כל אשה תצטרך להחליט בעצמה מה נכון לה, בהתחשב במצב הממשי בו היא נמצאת, בהתחשב במי שהיא ובמה שהיא מאמינה בו.

הסיפור הזה משקף בעיני בצורה בהירה את זה שתמיד  יש לך בחירה.

גם אם הבחירה דורשת ממך לפעול בשונה ממה שביקשו או ציפו ממך.
כשאת מחוברת לחופש הבחירה שלך ולזכויות שלך, תוכלי לראות בקלות את האפשרויות הנוספות שעומדות בפנייך, גם במקומות שנראה כאילו "אין לך ברירה".

האם זאת הבחירה הנכונה עבורך? רק את יכולה לדעת ולהחליט.

דבר נוסף שבא לידי ביטוי בסיפור הזה הוא החשיבות של הבחירה במלווים שלך.

כשאת יולדת במסגרת השירות הציבורי שהמדינה מספקת, אין לך אפשרות לקבוע מי יהיה הצוות שתפגשי.
לרוב הוא יהיה מקסים, מקצועי ותומך.
לפעמים הוא יהיה פחות נעים.
אבל יש לך בחירה מלאה מי המלווים שאת מביאה איתך.
מלווה שאת סומכת עליו, שיש בינכם תקשורת טובה, הבנה ואמון, הוא כח מאוד גדול שאת מביאה איתך שיכול לתמוך בך ולעזור לך ליצור לעצמך את הלידה שאת מאחלת לעצמך, גם בסיטואציות מורכבות.

ועכשיו,
את כבר בטח סקרנית לקרוא את הסיפור.

אשמח לשתף את סיפור הלידה שלי:

🌸לפני 16 שנים הגעתי לבית חולים במרכז הארץ ללדת את ילדתי השלישית, כשבעברי שתי לידות טובות ונפלאות.
🌸הגעתי עם צירים, בתקווה להכנס לחדר הטבעי, לעבור את הצירים באוירה רגועה, בתוך בריכה.
🌸קיבלה אותי מיילדת לחוצה, שאמרה: שלא תצפי ליותר מידי ״תשומי״ היום- אנחנו עמוסות.
🌸כמו כן, למרות שביקשתי להישאר בעמידה לצורך בדיקת המוניטור- כך כאב לי פחות- סרבה והתעקשה על בדיקת מוניטור בשכיבה.
בשכיבה- קפצתי מכאב בכל ציר, ואז המוניטור הראה ירידה בדופק העוברי בכל ציר.
🌺את לא מתאימה לחדר הטבעי- פסקה המיילדת, ובקשה שאעבור לחדר צדדי.
🌺את בסיכון, והמים עדיין לא ירדו- צריך לפקוע אותם, ואולי גם ניתוח קיסרי.
🌸למה לפקוע את המים- שאלתי?
בלידות הקודמות המים ירדו לקראת השלב השני….
🌺אנחנו מחליטים- פסקה המיילדת ויצאה מהחדר, משאירה אותי עם מוניטור בשכיבה.
🌸כשיצאה, אמרתי לבעלי- אני לא מתכוונת ללדת פה, אני מפחדת מהם😯
🌼בעלי ענה: הם לא ישחררו אותך- כי את מוגדרת בסיכון!
🌸עניתי: אני מרגישה שהכל בסדר איתי, רק כואב לי לשכב, אני רוצה להיות בתנועה, בעמידה.
תעזור לי לברוח מכאן?
אני ארגיש בטוח יותר איתך מאשר פה.
🌼בסדר, ענה בעלי, מצא מדרגות חרום, ניתקתי את עצמי מהמוניטור, ירדנו לאוטו, ונסענו….
🌺בדרך התקשרו בפאניקה מבית החולים, בקשו לדעת למה ברחתי, ולאן אני נוסעת.
עניתי שברחתי כי אני מפחדת מהם, ולא שיתפתי אותם לאן פני מועדות.
בדרך שמעתי צופרים מיללים- הייתי בטוחה שרודפים אחרי😯😯😯
🌸בין הצירים שהתגברו, התקשרתי בשלווה מדומה לבית חולים אחר, אמרתי שאני רוצה להגיע ללדת, שאני אוטוטו יולדת- והאם יש מיילדת שיכולה לקבל אותי ללידה טבעית.
🌹בוודאי-ענו לי (לא סיפרתי להם שאני בורחת….)
הגענו בשעה 13:00, קיבלה אותי מיילדת , לבקשתי בדקה מוניטור בעמידה- שהיה תקין😊
בקשתי לנוע בעמידה, והיא הוסיפה עיסוי לגב התחתון בכל ציר.
🌸בשעה 13:30 ירדו המים, בקשתי לשבת, ובשעה 13:38 יצאה לאויר העולם ילדתי השלישית המדהימה, גלי🌷
🌺בשעה 13:42 התקשרו מבית חולים הראשון מודאגים- הרגעתי אותם שהכל בסדר וילדתי לידה טבעית בטוחה ונעימה כפי שרציתי.

נכתב ב 7.6.2020

סיפור זה הינו מקרה פרטי, ואינו בגדר המלצה לדרך פעולה כלשהי!
🌺חשוב ללמוד ממנו:
לשאול שאלות לגבי כל הליך,
לברר מהן זכויות היולדת,
להגיע עם מלווה ללידה.

הסיפור של רונית בן אליהו, פיזיותרפיסטית לשיקום רצפת האגן, כאבי אגן, הריון, הכנה ללידה, יוגה נשית.
*הסיפור התרחש לפני שהיתה אשת מקצוע.