כתבה מאת: בטי גורן, דולה בעברה והיום מטפלת ב"פסיכותרפיה מבוססת מיינדפולנס" ברוח האקומי בתל אביב
ובתודה לנשות מקצוע רבות שקראו והאירו הארות על הכתבה[1]

******

היא מגיעה אלי לפגישה. היא בחרה בי כדולה שתלווה אותה בלידה.
היא כבר עשתה קורס הכנה ללידה טבעית בשיטה מאוד מוכרת ונחשבת, קראה כבר את כל ספרי ההריון והלידה הקיימים בשוק.
היא רוצה ללדת במרכז טבעי באחד מבתי החולים המוכרים. היא מבקשת לעצמה חוויה טובה.
אני קולטת בין השורות, כי יש בה פחד מאוד גדול כשאנחנו מתחילות לדבר על הלידה עצמה.
תראי, היו לי הרבה עניינים ב"אזור", היא מסמיקה, ומצביעה, ספק מצביעה, לאזור הנרתיק.
אני שואלת בעדינות אם תרצה להרחיב.

אני כבר מרגישה בתוכי שזה עומד להגיע. זה הרי כל כך נפוץ, ובאופן מרגיז ביותר כמעט ולא מדובר. היא אחת משמונה נשים באוכלוסייה שסובלות או סבלו ממה שהציבור מכיר כוסטיבוליטיס, או במינוח המדעי המדויק Local Provoked Vulvodynia. בוסטיבוליטיס[2], או "דלקת מבוא העריה" (ה-vestibule – הוא פתח הנרתיק) מופיעים כאב עז או רגישות מאוד גדולה במגע בפתח הנרתיק או בניסיון לחדור אליו. הסיבה לכאבים היא ריבוי קצות עצבים בעור בפתח הנרתיק.

וסטיבוליטיס הוא מקרה ספציפי של מחלה הנקראת וולוודיניה. החברה הבינלאומית לחקר מחלות הפות והנרתיק מגדירה זאת כך: "אי נוחות מתמדת או כאב כרוני בפות, המאופיינים במיוחד בתלונות על תחושות בעירה, דקירה, גירוי מכאיב או עור משופשף באברי מין נקביים[i]."

לעיתים, למצב הלא נעים הזה, בלשון המעטה, מתווסף גם וגיניזמוס, תופעה בה מתרחשת התכווצות בלתי רצונית באזור הנרתיק, הגורמת לכאב בעת חדירה ו/או קיום יחסי מין, או שאיננה מאפשרת חדירה בכלל. הכניסה להריון עם תופעות אלה מלווה בחששות מרובים מצד נשים, אשר רבות מהן אינן בטוחות כלל וכלל שיצליחו להיכנס להריון. נשים הסובלות מתסמינים אלה נכנסות להריון במספר דרכים: יש שמצליחות להיכנס להריון בדרך טבעית הכוללת קיום יחסי מין בחדירה לא מלאה, ויש נשים שיכולות להיכנס להריון רק דרך הזרעה מלאכותית, ללא קיום יחסי מין. ישנן נשים אשר מגיעות ללידה כאשר כבר טיפלו בוסטיבוליטיס ו/או הוגיניזמוס שלהן אך נותרו עם משקעים רבים ביחס לאברים הנקביים המרכזיים כל כך בלידה.

לעיתים, דווקא לאחר הלידה, מציינת גזית מרגלית, פיסיותרפיסטית לשיקום רצפת האגן, יש נשים, אשר יתחילו לסבול מתופעות של כאבים בנרתיק וזאת מסיבות שונות, ביניהן: תפירה לא טובה של קרעים או חתכים, הצטלקות לא טובה של הרקמה, טראומה או חשש מלידה נוספת הגורמים לכיווץ ועוד.

במאמר זה, אינני רוצה לעסוק בשיטות הטיפול הרבות הקיימות בטיפול בוסטיבוליטיס, ביניהן ניתן למנות פיזיותרפיה לשיקום רצפת אגן, רפואה סינית, טיפול תזונתי, טיפול מיני ועוד. ניתן למצוא ברשת מאמרים רבים העוסקים בשיטות הטיפול הללו.

מטרתו של מאמר זה היא לעסוק במה שעובר על נשים שסבלו מהתופעה הזו, או עדין סובלות ממנה, העומדות בפני לידה, ולנסות ולהפיץ ידע שעשוי לעזור להן לקראת הלידה.

את הידע שאפיץ כאן, אני לוקחת בעיקר מניסיוני, כדולה שמלווה אמהות עם וסטיבוליטיס ו/או וגיניזמוס, כמנחת קבוצות של אמהות לאחר לידה וכגולשת ומנהלת פורומים באינטרנט הקשורים להריון, ללידה ולאימהות.

ממה נשים עם וגיניזמוס/וסטיבוליטיס חוששות בלידה?

בשורות הבאות בכוונתי להציף אמונות ופחדים הנפוצים בקרב נשים הסובלות מוגיניזמוס ווסטיבוליטיס, ועומדות בפני לידה, לדון בהם ולהתייחס אליהם ברמה רציונאלית.

עם זאת, אני מבקשת להבהיר שבשעת הליווי שלי את האישה במהלך פגישות ההכנה ללידה, הרמה הרציונלית חשובה אך איננה מספקת. הרמה הרציונאלית הקוגניטיבית לא תעלים כליל את הפחדים, שהם הרבה יותר אבולוציוניים, ומבקשים מקום והכרה בתהליך טיפולי.

בגישת ה"תרפיה מוכוונת לידה" (B.O.T) שבה אני עובדת, הדרך שלי היא לנסות לחבר את האישה באמצעים שעוקפים את ה-mind (למשל דרך תחושות הגוף הראשוניות) למה שקורה איתה כאן ועכשיו מתוך הראייה העתידית של הלידה הקרובה. אני מאמינה שבסופו של דבר, לאישה יש את הידע הפנימי ביחס לדברים שיוכלו לעזור לה בשעת הלידה, וכמלווה שלה אני מנסה להאיר עבורה את הדרך.

שישה מיתוסים נפוצים של נשים בהקשר ללידה עם וסטיבוליטיס/וגיניזמוס ושש דרכים לתמיכה:

1. האגן שלי צר מדי / הנרתיק שלי צר מדי –מסקנה: אני לא יכולה ללדת. וגם המחשבה: איך אני אצליח ללדת? איך אצליח להוציא תינוק מפתח הנרתיק בעוד איבר מין שהוא קטן הרבה יותר מראש של תינוק לא יכול לחדור אלי?
 
אמרה שאני שומעת המון. האמונה הזו עשויה לאפיין בעיקר נשים שחוות קשיים בחדירה לנרתיק. הקשיים האלה נובעים מכיווץ לא רצוני של שרירי הנרתיק. העניין הוא שאין קשר בין הכיוונים. כאשר משהו מנסה לחדור לנרתיק, זה מגיע מבחוץ. לעומת זאת, התנועה של התינוק היא הפוכה: מבפנים החוצה. שרירי הנרתיק, שרגילים להתכווץ באופן לא רצוני, עושים זאת כאשר משהו מנסה להיכנס פנימה, בין אם זו יד של גניקולוג שמנסה לבדוק, איבר מין ולפעמים אפילו טמפון.

אם נרצה להבין זאת קצת יותר אנטומית, מסבירה גזית מרגלית, הרי שכאשר מדובר בתהליך הלידה, אנו מתייחסים למספר איברים אותם עובר התינוק בדרכו מבפנים, קרי הרחם הנמצאת בחלל הבטן בשלב זה, החוצה- החל מצוואר הרחם הנמחק ונפתח בהשפעה הורמונלית, דרך מבוא ומוצא האגן ועד לנרתיק עצמו. גם כאן, בנרתיק, המהלך הוא מבפנים החוצה. הנרתיק הוא בעצם גליל עשוי תאי אפיתל (תאים עוריים) הנמתח במהלך הלידה בהשפעה הורמונלית ובהשפעת לחץ ראש התינוק על המקום (סוף צוואר הרחם, החיבור ל1/3 הפנימי של הנרתיק) והפעלת רפלקס. זאת בשונה מאוד מקיום יחסי מין- בהם הפוקוס הוא על פתח הנרתיק ועל איזור העור החיצוני, אשר בדרך כלל כואבים בוסטיבוליטיס ומייצרים לעיתים את התגובה הלא רצונית של כיווץ השרירים.

לגבי האגן, אין שום קשר כמובן בין צורתו וגודלו לבין פתח הנרתיק שעשוי לצרוב ולכאוב בעת וסטיבוליטיס. האגן של הרוב המוחלט של הנשים יכול להכיל תינוק וללדת אותו.

2. אני חייבת לעבור ניתוח קיסרי כי אני לא יכולה ללדת וגינאלית.

לגבי החלק הראשון של המשפט, יכול להיות. אני איתך. יש נשים, שמה שיעזור להן במקרים כאלה זה לעשות ניתוח קיסרי אלקטיבי. תחושת השליטה שמגיעה עם קביעת תאריך, הגעה לניתוח, וגם האחריות המועברת לרופאים, עשויה מאוד לעזור להן. יש משמעות שעבור האישה תהיה האפשרות לבחור את סוג הלידה המתאימה לה, עם זאת, חשוב לי להבהיר למי שמזדהה עם המשפט ובטוחה שהוא אמיתה מוחלטת, שהבחירה הזו היא לא הכרחית. נשים הסובלות מוגיניזמוס/וסטיבוליטיס יכולות בהחלט ללדת וגינאלית. גזית מרגלית מוסיפה מניסיונה כפיסיותרפיסטית לשיקום רצפת האגן, כי יתכן והלידה הוגינאלית עשויה אפילו להקל על קיום יחסי מין בעתיד, בעוד הניתוח הקיסרי, ככל הנראה, לא ישנה את המצב.

3. אני בטוח אקרע מאוד ויהיו לי המון תפרים.

זהו פחד המאפיין נשים רבות לפני לידה, ונשים שסובלות מכאבים בנרתיק, על אחת כמה וכמה. הפחד הזה, שהאזור עלול לכאוב יותר ממה שהוא כבר כואב, ולהיפצע, בין אם בחתך חיץ יזום (אפיזיוטומיה) או בין אם תוך כדי קרעים ספונטניים בשעת הלידה, הוא בלתי נסבל.

פגשתי אישה אשר הפחד הזה האריך את השלב השני של הלידה (שלב הלחיצות) שלה בצורה משמעותית ביותר, כי היא פשוט מאוד פחדה ללחוץ ולהיקרע.

אבל שוב, ברמה הרציונלית, אין שום הוכחה שאישה כזו תיקרע יותר מכל אישה אחרת. דרגת הקרע או הצורך בחתך נקבעים בין השאר, על פי סוג הקולגן והרכב רקמת החיבור, שהם תכונות גנטיות, שאינן קשורות לוסטיבוליטיס..

4. אני חייבת לקחת אפידורל כדי להרפות את האזור ולהצליח ללדת.

באמונה הזו מחזיקים גם כמה אנשי צוות רפואי שפגשתי בלידות של נשים שאני מלווה: רופאים ומיילדות כאחד. אני חושבת שאם את רוצה לקחת אפידורל ומאמינה שהוא יעזור לך להרפות, זה נפלא, ואני שמחה כל כך בשבילך על כך שישנה אופציה כזו. רק חשוב לי לציין, גם כאן, שזה לא הכרחי. ניתן ללדת לידה טבעית גם עם וסטיבוליטיס/וגיניזמוס. נתקלתי אף במאמר אקדמי של רופאה מטורקיה, המתארת מקרה של אמא עם וגיניזמוס שילדה במים, ומסיקה כי לידת מים היא אופציה אלטרנטיבית שממש עשויה לעזור לנשים עם וגיניזמוס[ii]. לידה טבעית היא בהחלט אפשרית, אבל כדאי לנסות ולייצר את התנאים לכך, ועל כך בהמשך.

5. אני חייבת לקחת אפידורל כדי שאם אזור החיץ (הפרינאום) יקרע, יהיה שם אלחוש בעת התפירה.

הפחד האיום והמשתק כל כך כי הנרתיק יקרע ויפצע, והחשש מהתחושות שיתלוו לכך, ומההשלכות של כך על החיים העתידיים, מנהל יולדות רבות. אכן, יש סיכוי גבוה יותר בלידה ראשונה לקרעים, ויחד עם זאת, גם אם את יולדת לידה טבעית, ניתן יהיה לקבל זריקת אלחוש מקומית הניתנת במידה ויתקיים הצורך לתפור קרע, כך שאין הכרח באפידורל מהסיבה הזו.

6. אני חייבת לעצמי ללדת באופן טבעי ולרפא את האזור. 

נפלא. אני איתך. אני רק רוצה להזכיר לך שמה שאולי יותר חשוב מסוג הלידה (אם הלידה תהיה קיסרית, אפידוראלית או טבעית), הוא איך את תהיי שם במהלך הלידה, באיזה סוג של נוכחות, האם תרגישי למשל בטוחה / בהישרדות על חייך/ מאוד מפוחדת?

אני כותבת את כל זה כי נשים רבות כל כך מרגישות כישלון בלידה שלהן, מאחר ותכננו לידה טבעית, ובסופו של דבר לקחו אפידורל. למעשה, ניתן לראות מהלך שכזה בצורה אחרת לחלוטין, וככזה המשקף גמישות מחשבתית נפלאה: "היה לי נורא קשה, והרשיתי לעצמי לקחת אפידורל, להיות קשובה לעצמי ולעשות זאת. הייתי נוכחת בלידה שלי. העזתי להרגיש שהתכנית שלי לא מתאימה לצרכים שלי כרגע, ופעלתי בהתאם." כדאי, במסגרת ההכנה ללידה, לשקול את כל התסריטים האפשריים ללידה, ולהכיר בכך שלפעמים התערבות רפואית היא הדבר הכי נכון כרגע עבורי.

מה יכול לעזור לנשים הסובלות מוגיניזמוס/וסטיבוליטיס בזמן הלידה? 

1. סביבת לידה תומכת ומכילה
הרשי לעצמך לקבל תמיכה שתהיה כמה שיותר מדויקת ומתאימה לך. אין מדובר פה בפינוק אלא בבריאות הנפשית שלך. סביבת לידה תומכת ומוכרת מראש עשויה להיות מה שיהפוך את הלידה לחוויה טובה מבחינתך.

סביבת לידה בטוחה שונה עבור כל אישה. יש נשים שירגישו ביטחון בנוכחות של דולה צמודה שמלווה אותן עוד מההיריון. יש נשים שירגישו בטוחות בנוכחות של מיילדת פרטית שהן מכירות מראש ובחרו אותה. יש נשים שיבחרו לקחת לעצמן רופא פרטי, ויש נשים שיבחרו גם דולה וגם מיילדת והאפשרויות הן רבות. יש נשים שיתפסו את בית החולים כסביבה בטוחה ללידה ויש נשים שיתפסו את סביבת הבית שלהן כסביבה בטוחה.

אם תבחרי בבית חולים מסוים כאופציית הלידה, אני ממליצה לך מאוד לעשות סיור מקדים בחדר הלידה, ואם אפשרי, לנסות ולהכיר את הצוות הרפואי.

2. בדיקות וגינאליות מועטות ככל האפשר
כדאי מאוד ליידע את הצוות הרפואי, ואפילו מבעוד מועד, אם קשה לך לעבור בדיקות וגינאליות. ישנה אפשרות לבקש מהצוות למעט בבדיקות הפתיחה ככל האפשר, כלומר לבדוק רק כשהדבר באמת הכרחי ונחוץ. מעבר לכך, בהכנה ללידה שאני עושה עם נשים עם וגיניזמוס, נבדוק יחדיו מה עוזר להן לעבור את הבדיקה. למשל, יש נשים שמה שיעזור להן הוא סבלנות של הצוות. במקרים שכאלה, כדאי לבקש מהבודק/ת לדעת על הבדיקה כמה רגעים לפני קיומה, וזאת על מנת שניתן יהיה לעשות הרפיה (יש שישתמשו בנשימות עמוקות סרעפתיות על מנת לנסות ולהרפות, יש נשים שיעזור להן לדמיין מקום מאוד נעים עכשיו ויש מי שיחשבו על רגע מאוד משמח בחיים שלהן, כל אחת ודרכה). אישה שליוויתי ביקשה מכל מי שבדק אותה בלידה, שהיא זו שתנווט את היד שלו לתוכה, וזה גרם לה להרגיש שליטה בתהליך ואפשרות להרפות. ישנן נשים שיהיה להן מאוד קשה להיבדק על ידי גברים, ואפשר לנסות לבקש צוות נשי (כמובן שזה לא תמיד יתאפשר, אבל תמיד אפשר לבקש). יש נשים, שמה שיעזור להן הוא שאותה אשת צוות תבדוק לאורך כל הלידה ולא אף אחד אחר, ואז יתאים להן כמובן לבחור מיילדת אישית שצמודה אליהן.

3. לפנות לעובדת הסוציאלית של בית החולים ולספר על מצבך המיוחד עוד בהריון
ישנה אפשרות לקבוע פגישה עם עובדת סוציאלית של בית החולים או מנהלת חדר הלידה, ולספר להן על חששותייך מהלידה ועל מצבך הרפואי. אינך חייבת להיכנס לפרטים מאוד אישיים אם אינך מעוניינת בכך. היחס הרפואי אליך לאחר מכתב מעובדת סוציאלית בתיק הרפואי שלך, ככל הנראה יהיה רך ואישי יותר.

שיחה כזו עם מנהלת חדר לידה היא דרך להתחיל הכרות ראשונית, שעשויה להגדיל את תחושת הביטחון שלך בזמן הלידה.

 4. להאמין שהגוף שלך יודע ללדת כמו גם לתת הכרה לפחד מהלידה גם בתוך חדר הלידה
הדימוי הגופני של נשים רבות שסובלות או סבלו מוסטיבוליטיס/וגיניזמוס הוא נמוך, לפחות בכל הקשור לאזורים המיניים הנשיים. ולכן, זה לא מפתיע שחלק מנשים אלה מתקשות להאמין שגופן יכול ללדת. אני ממליצה לך מאוד לעבור הכנה מקיפה עם עצמך לפני הלידה. הכנה זו עשויה להיות מאוד פנימית ולכלול איתור משאבים וכוחות פנימיים, שיעזרו לך בשעת הלידה, והבנה של גורמים או טריגרים שעשויים לעכב את הלידה (כפי שנעשה בגישת הB.O.T). הכנה זו גם עשויה לכלול בנוסף אמצעים חיצוניים יותר, כגון קריאה של ספרים העוסקים בלידה טבעית, צפייה בסרטיי לידה, קריאת סיפורי לידה – אמצעים שונים אשר יגדילו את האמונה שלך כי הגוף שלך אכן נולד ללדת ויודע ללדת.

יחד עם זאת, חשוב לי להעביר לך את המסר כי הפחד מהלידה הוא הכי טבעי בעולם, וכי נשים שמעולם לא סבלו תסמינים כמו שלך, עשויות להיות חרדות מאוד כשהן מפנטזות את הלידה הקרובה שלהן. אני מאמינה שזה לא אפשרי להדחיק את הפחד או "לשחרר" אותו על מנת ללדת, ושאין שום צורך בכך. הפחד הוא שם, הוא איתנו, אפשר להכיר בו, גם תוך כדי הלידה. אני מדגישה זאת, כי יש נשים שירגישו שאם לא ינטרלו לחלוטין את הפחדים ולא יאמינו, מעל לכל ספק, כי "הגוף שלי יודע ללדת", אזי הן אינן מוכנות עדיין ללידה.

5. אם הסימפטומים מורגשים בשעת ההריון, כדאי לטפל בעצמך תוך כדי ההריון
אני מאמינה שככל שתגיעי ללידה במקום טוב ומטופל יותר מבחינת הוסטיבוליטיס/וגיניזמוס, יתכן והמצב יהיה קצת יותר נינוח במהלך הלידה. מעבר לכך, איכות חייך עשויה להשתפר פלאים בעקבות טיפול בבעיה.

לנשים עם וסטיבוליטיס, מומלץ לעבור מתיחות ומניפולציות ידניות על ידי פיזיותרפיסטית לקראת לידה ולהשתמש באפינו.

6. להחזיק בידיעה שיש נשים, שחוות שיפור אדיר לאחר הלידה
יש נשים שמצליחות להתגבר בעקבות הלידה על הוסטיבוליטיס שסבלו ממנו במשך שנים. לרוב הנשים לאחר לידה וגינאלית, הכאבים יחלפו או יירגעו בעצמתם. נדיר, שנשים לאחר לידה נשארות עם אותה עצמת כאב.

אסיים בסוף טוב. זוכרת את הבחורה מתחילת המאמר? היא אכן ילדה לידה כפי שביקשה לעצמה. היו בלידה הרבה רגעים של פחד, שהכרנו בהם תוך כדי הלידה, הלידה הייתה מאוד ארוכה, ולקחה את הזמן שלה. ואותה אמא מקסימה יצאה מהלידה עם חוויה מאוד מרפאת וחיובית.

אני מאחלת לך המון הקשבה לעצמך במסע הנשי המתמשך של עצמך. ובשעה טובה ומזל טוב!

 בטי גורן

בעברי הייתי דולה, כיום אני מטפלת ב"פסיכותרפיה מבוססת מיינדפולנס" ברוח האקומי. הקליניקה שלי במרכז תל אביב.
bettygoren1@gmail.com, 050-4935520

www.bettygoren.com

[1] אני רוצה להודות למספר נשות מקצוע יקרות שקראו והאירו הארות לאורך המאמר:

ד"ר ליאורה אברמוב, גניקולוגית, מנהלת המרפאה לטיפול מיני בליס, איכילוב, הילה לב-רן, קרן פרידמן גדסי ודפני דנון (B.O.T), גזית מרגלית, אורית זילברמן (מתמחה בטיפול בוסטיבוליטיס ע"י הרפואה הסינית). תודה רבה לכולכן.

[2] מכאן והלאה אמשיך לכנות את התופעה "וסטיבוליטיס".

מראי מקום

[i] רוזנבאום, ט. וולוודיניה וסטיבוליטיס: הסוד השמור של כאבי הפות.

[ii] לקריאה מורחבת, ראי Successful water birth in a woman with vaginismus.

Moraloğlu O, Engin-Ustün Y, Ozakşit G, Mollamahmutoğlu L.

Clin Exp Obstet Gynecol. 2011;38(2):182-3.

מתי עלי לפנות למיון או טיפול רפואי דחוף בהריון? איך אני משיגה הפניה למיון? כמה עלי לשלם על פניה למיון? האם ישנן אלטרנטיבות למיון?

לתחושות שלנו אין שעון, הגוף שלנו לא יודע שבשעות בהן אנו לא יכולות ליצור קשר עם רופאת הנשים שלנו כדאי שהכול יהיה בסדר.
לעתים אנו זקוקות לטיפול רפואי בשעות בהן המרפאות סגורות.
כשאנחנו בהריון גם דברים שלפני ההיריון היינו מחליקות, עכשיו יכולים לגרום לנו לדאגה ולרצון להיבדק, גם באמצע הלילה.
אז מה עליי לעשות אם אני מרגישה בעיה בשעות מאוחרות או כשהמרפאה שלי לא זמינה?

רוב רופאי הנשים ידריכו אותך באילו מקרים עלייך להיבדק, בהתאם לשלב בהריון,
אך לפעמים אנחנו חוששות גם מדברים שלא הדריכו אותנו לגביהם,
או שאולי נתנו לנו הדרכה לא ברורה ואנחנו לא בטוחות מה עלינו לעשות.

אז לאן עליי לפנות כאשר אני צריכה להיבדק בדחיפות בהריון?
לאן עליי לפנות כשאני לא בטוחה האם עליי להיבדק?

שימי לב – כל הנכתב פה הינו לפי המידע אשר מצאתי בעת כתיבת המאמר ואין להסתמך עליהם כמקור יחיד מכיוון שעלולים להיות חוסר דיוקים או שינויים.

אם המרפאה שלך פתוחה, קודם כל התקשרי אליהם.
תוכלי לשאול את הרופא בעצמך מה עלייך לעשות, או להעביר בקשה דרך מזכירות המרפאה.
כתובת נוספת בשבילך יכולה להיות המוקד של קופת החולים, או שירותיה האינטרנטיים.
מוקד טלפוני של הקופה, שיכול להפיק הפניות למיון או למצוא לך מוקדי רפואת חירום,
חייב לפי חוק להיות פעיל לכל הפחות בשעות בהן המרפאות סגורות.

מספרי הטלפון של המוקדים הטלפוניים של קופות החולים

מספר המוקד הטלפוני של קופת חולים כללית: *2700 – זמין 24/7
מספר המוקד הטלפוני של קופת חולים לאומית: *507 – זמין 24/7
מספר המוקד הטלפוני של קופת חולים מכבי: *3555 – זמין 24/7
מספר המוקד הטלפוני של קופת חולים מאוחדת: *3833 – זמין כל יום מ 08:00-19:00

הדרך הכי בטוחה להימנע מתשלום למיון היא לקבל הפניה מראש,
כך שאין בלבול ואת בטוחה שלא תצטרכי לשלם על הביקור.

את ההפניה, שנקראת טופס 17, את יכולה לקבל מהרופא שלך, ממזכירות המרפאה, ממוקד האחיות וכו'…
אך לא תמיד זה אפשרי לכן חשוב שתדעי מה הן זכויותייך בקופת החולים שלך.
בנוסף לזכויות הקבועות בחוק, קובעת קופת החולים זכויות נוספות 

לפני שאת חושבת מי יהיה בייביסיטר לילדים הגדולים או איך תסעי לבד, ישנן אופציות נוספות מלבד מוקדי רפואה דחופה.
בקופת חולים כללית ישנה אפשרות לתור און ליין עם רופא משפחה כל יום בין 16:00 ל 24:00 – לחצי כאן לקביעת תור.

במאוחדת – ישנה אפשרות למיון היברידי. השירות פעיל:א'-ה' 19:00 ועד 7:00 בבוקר למחרת, שישי מ-13:00 ועד ראשון ב-7:00 בבוקר

בלאומית – ישנו מוקד לילה חכם לרפואה דחופה

לאן אפשר לנסוע במצב דחוף חוץ מלמיון

אם מיצית את כל האפשרויות לעזרה מהבית, או שמצבך דורש התייחסות יותר מיידית,
חכי רגע לפני שאת פונה למיון.
ישנם מוקדי רפואה דחופה (נקראים גם מר"מ – מרכז רפואה מיידי) פרוסים ברחבי הארץ שמשמשים אלטרנטיבה טובה למיון במצבים מסוימים.

את גם יכולה להתקשר ישירות למוקד הקרוב לביתך ולבדוק האם הם עובדים עם הקופה שלך והאם הם יכולים לעזור במצבך.
לכל קופה יש תנאים משלה לפניה למר"מ והסדרים שונים עם המוקדים.

• קופת חולים כללית –
  בקצרה קופת חולים  כללית מאפשרת לך לגשת לכל מוקדי הרפואה הדחופה הפרוסים בארץ,
  אך חשוב לדעת שתקבלי החזר על הביקור רק אם הסיבה שבגללה פנית למוקד רשומה בתנאים של כללית לפנייה למר"מ.
  בכל מקרה יש לא מעט מוקדים שנמצאים בהסדר מול קופת חולים כללית ופנייה אליהם,
  גם אם לא תקבלי פטור מלא מתשלום בדיעבד, תעלה לך רק השתתפות עצמית.
  ניתן לפנות במקרים הבאים ללא תשלום:
  נשים הרות עם דימום מסיבי.
  נשים הרות בשבוע 25 ואילך שלא חשות את תנועות העובר.
  נשים הרות שחשות בצירי לידה.
  לחיפוש מוקדי רפואה דחופה בהסדר עם כללית – לחצי כאן
• קופת חולים מאוחדת
  מוקדי רפואה דחופה בהסדר עם מאוחדת  – בהשתתפות בתשלום חוץ מבשבתות וחגים
  קופת חולים מאוחדת מאפשרת פנייה למוקדים לרפואה דחופה שנמצאים בהסדר מול הקופה בשעות בהן המרפאה לא פעילה,
  בלילות ומכניסת שבת/חג ועד יציאתם. לחצי כאן להרחבה על התנאים של קופ"ח מאוחדת לפנייה למוקדים לרפואה דחופה.
• קופת חולים מכבי – 
  מקרים בהם ניתן לפנות למוקדי רפואה דחופה ללא תשלום:
• צירי לידה
• דימום מאסיבי אצל נשים הרות
• חוסר תנועות עובר מטרימסטר שלישי בהריון (משבוע 28 ואילך)
  לחיפוש מוקדי רפואה דחופה בהסדר עם מכבי – לחצי כאן
• קופת חולים לאומית – 
  לחיפוש מוקדי רפואה דחופה בהסדר עם לאומית – לחצי כאן
  במוקדים שנמצאים בהסדר עם קופת חולים לאומית את יכולה לפנות באופן עצמאי, או עם הפנייה מרופא.
  ביקור במוקדי הלילה של לאומית יעלה לך 79 ש"ח, אלא אם הסיבה בגללה הלכת נמצאת ברשימת הפטורים מתשלום למיון.

הגעה למיון בבית החולים

במשרד הבריאות יש חוק הקובע מתי יש פטור מאגרה בפניה למיון בבית החולים אשר קובע פטור לאשה אשר מגיעה עם צירי לידה.
אם אני מבינה נכון, מדובר רק על צירים אשר הובילו לאשפוז או ללידה.
לכל קופה יש תנאים משלה לפטור מתשלום למיון, בנוסף ישנם תנאים לקבלת פטור חלקי מתשלום למיון.
חשוב לוודא עם הקופה שלך מה התנאים המעודכנים שלה.

• קופת חולים כללית, מעבר לדברים שכתבנו קודם (דימום מסיבי, לא מרגישה תנועות עובר משבוע 25 והלאה וכמובן צירי לידה) –
  לקוחות כללית עד שבוע 39 להריון שפונות למיון נשים בשעות 19:00 עד 7:00 בבוקר למחרת לא ישלמו אגרת מיון.
  בשבתות ובחגים הפטור ניתן מהשעה 12:00 בצהרי החג ועד 7:00 ביום למחרת החג.
  נשים משבוע 40 ומעלה לא משלמות אגרת מיון בכל שעות היממה.
  
  לקריאת תנאי פנייה למיון במדיניות קופת חולים כללית – לחצי כאן

• בקופת חולים מאוחדת לא מצאתי פירוט של מקרים בהם יש פטור מעמלה, מעבר למה שנקבע בחוק של משרד הבריאות.

קופת חולים מאוחדת מאפשרת פניה למיון ללא תשלום כלל במקרים מסויימים. רלוונטי להריון היא הרשאה לגשת למיון ללא תשלום בעת צירי לידה או אם היה דימום מסיבי בזמן הריון. בנוסף תצטרכו לשלם רק השתתפות עצמית למיון במקרה שפניתן בשעות 1:00 – 6:00

• לקריאת תנאי פנייה למיון במדיניות קופת חולים לאומית
  למיטב הבנתי – פטור מלא מאגרת מיון בלאומית ניתן רק עם הפניה או עם צירים שהובילו ללידה.
• לקריאת תנאי פנייה למיון במדיניות קופת חולים מכבי
  אלו המקרים בהם ניתן לפנות עם פטור מלא מאגרה:
  צירי לידה
  דמם מסיבי
  חוסר תנועות עובר מטרימסטר 3 (משבוע 28 ואילך)
  מעקב הריון עודף בבתי חולים שבהסכם, כמפורט בזכאות.

אומרים שיש שני אירועים בחיים שאנחנו לא שוכחות, את החתונה ואת הלידות.

מכירות את ההתייחסות אל יום החתונה כאילות את "מלכה ליום אחד"?
ובגלל זה את גם משלמת כמו מלכה …

10,000 ש"ח לפחות לאולם
3,000  ש"ח לדי.ג'י
6,000  לצילומים
3,000 לשמלה
1,000 לחליפה
1,500 לאיפור+תסרוקת
+טבעת, הזמנות ומי יודע מה עוד.
סה"כ – 25,00 בערך לחתונה הכי קטנה וזולה.

אבל בשביל להיות מלכה יש להם תנאים – כמה חודשים לפני את מתחילה את הדיאטה,
בחתונה את חנוטה בשמלה עם מחוך שמקשה על הנשימה,
צריך להיות נחמדים לכולם ולנשק את כל הדודות והדודים ולהזמין גם את מי שאת לא מכירה ולא רוצה לראות כי לא נעים…
להגיד תודה לכולם ולעמוד בכל כללי הטקס כדי שהחתונה תהיה כשרה ושתהיה לא פחות יפה ומרשימה מהחתונות של החברות שלך.

ועכשיו אני רוצה להציע לך להיות מלכה ליום אחד אבל לא בחתונה, בלידה שלך.

ולא מלכה שצריכה לפעול לפי כל כללי הטקס שקבעו כל היועצים אלא מלכת באדולינה אמיתית,
כזאת שעושה מה שבא לה ובטוחה שהכל יסתדר כפי שהיא רוצה וכולם יעזרו לה.

התפיסה המקובלת היא שבלידה אנחנו "מטופלות/חולות" כלומר מגיעות לבית החולים, מקבלות חלוק,
מאבדות את הזהות ונשמעות להוראות הצוות המיילד שלעיתים נחמד כמו מלאכים ולעיתים ממש לא.
אנחנו מרגישות לא נעים להגיד מה הצרכים שלנו, לא יודעות מה הזכויות שלנו,
מניחות שהרופאים יודעים יותר טוב מאתנו הכל גם אם ההחלטה היא לא רפואית אלא אישית ורגשית.

אנחנו מוותרות ומאבדות את השליטה ועל עצמנו כמרכז הלידה ומנסות "להיות בסדר" ולא להפריע.

הלידה יכולה להיות חוויה אחרת לגמרי.

בלידה אנחנו יכולות וצריכות להשאיר בחוץ את כל מה ש"צריך".

מותר להיות שמנות ולהרגיש הכי יפה שיש,
מותר ללבוש את הבגד הכי מסמורטט ונוח,
מותר להיות ערומה,
מותר לשיר,
מותר לרקוד,
מותר לגנוח,
מותר להזיע ולהפריש את ההפרשות הטבעיות שלנו בלי להרגיש בושה וצורך להסתיר,
מותר לצעוק,
מותר לבכות,
מותר לאכול ולשתות,
מותר להיות באיזו תנוחה שנוחה לנו ולא לפי מה שנוח לאחרים.

מותר להתפנק, שכולם יהיו עסוקים רק בנו, יעזבו את כל מה שעשו עד עכשיו, יבואו מהעבודה, יקומו באמצע הלילה ויבואו להיות רק אתנו.

מותר להיות חלשה, להשבר, לא להיות גיבורה, לקלל, לבקש עזרה.

מותר לקבל מסג' בארבע ידיים כי מגיע לנו, מותר להנות מכך שכולם שרים לנו, מעודדים אותנו, תומכים בנו, אוהבים אותנו, מעריצים אותנו ולהגיד בדיוק מה נעים ולא נעים לנו בכל רגע בלי להתנצל או להרגיש לא נעים.

מותר לעשות מקלחת ולגמור את כל המים החמים ואת כל הכנרת כי זה עוזר ממש.

מותר ואפילו רצוי שבן הזוג ילטף אותנו, יחבק אותנו, ינשק אותנו ולהנות הנאה שלמה בלי צורך בהדדיות ובמחשבה מה הוא צריך, להיות אנוכית לחלוטין ולהנות מזה.

מותר להחליט שרוצים להיות לבד ולא לתת חשבון לאף אחד שבא במיוחד.

בעצם – לחזור להיות ברחם, במרכז, במקום שבו כולם אוהבים אותך, דואגים לך,
שאת מוגנת ומקבלת את כל צרכייך ויכולה להיות במקום רגוע ואנוכי לחלוטין.
להתחבר לתינוק/ת שלך ולהיוולד אתו יחד. אח"כ הרי תצטרכי להפנות את כל תשומת הלב שלך אליו בכל מקרה.

זה לא אומר שהלידה לא תהיה כואבת. זה לא אומר שלא יהיו חלקים קשים.

אבל גם כשכואב וגם כשקשה את יכולה להנות מהחוויה של להיות מלכה עוצמתית,

שיולדת בדרך שלה ומקבלת את כל העזרה והתמיכה שהיא צריכה ,
באמצעים טבעיים או בכלים הרפואיים הרגילים כולל אפידורל (ואפילו ניתוח במקרה הצורך).

כן.

כל זה יכול לקרות וקורה בלידות רבות.

הלידה היא לרוב לא ארוע רפואי. אמא בריאה ותינוק בריא יכולים להוולד בלי הכרח של התערבות.
גם אשה או תינוק שצריכים השגחה מיוחדת לא צריכים לוותר על החוויה, פרט למספר דברים הכרחיים לצורך בטיחות.

זאת באמת חוויה שתזכרי כל החיים.

ויש הרבה אפשרויות שיעזרו לכם ללדת כמו מלכה.

1.      להגיע מוכנה ללידה – להתכונן באמצעות תנועה, קורס הכנה ללידה, קריאת ספרים, צפייה בסרטים כדי לדעת מה את רוצה,
להיות בטוחה מספיק בשביל לדרוש את מה שמגיע לך ולהחליט מה מתאים לך ולקבל כלים כדי ללדת באופן שמתאים לך.

2.      להכין את בן הזוג כדי שידע איך לתת לך בלידה את ההרגשה שאת מלכה.

3.      לקחת דולה שתהיה אתך ותשים אותך במרכז, תעזור, תלווה, תפנק, תעסה, תעודד ותדאג אך ורק לך. ליווי של דולה מפחית  את הסיכון לניתוח קיסרי ב-50%,מפחית את הסיכון ללידה מכשירנית (וואקום, מלקחיים) ב-40%,  מפחית צורך במשככי כאבים ובזירוזים ב-30%, מקצר את הלידות ב-25%, מעלה את הסיכוי להנקה מוצלחת ומפחיתה את שיעורי הדכדוך והדיכאון שלאחר לידה.

4.      ללדת בלידה פרטית בבית החולים – ככה שאת מגיעה עם מיילדת שאת מכירה ומכירה אותך, שתהיה אתך לאורך כל הלידה בלי ללכת ליולדות אחרות, בלי חילופי משמרות ועם יכולת להתרכז אך ורק בך ובמה שנעים לך עם כל הבטחון והאפשרויות שמספק בית החולים.

5.      ללדת במרכז לידה/בבית עם מיילדת פרטית במקום שאת מרגישה בו הכי בטוחה והכי בנוח עם כל הפינוקים והמיטה הזוגית והשקט והאינטימיות. (מחקרים הראו שבלידות בסיכון נמוך זה בטוח כמו ללדת בבית חולים).

ואת יודעת מה,

זה עולה בקושי כמו השמלה שקנית לחתונה.

1.      הכנה ללידה – 200 ש"ח- 1,500 ש"ח

2.      דולה מתלמדת (סיימה את הקורס לא מזמן ועם מעט נסיון)- 600-800 ש"ח

3.      דולה ותיקה – 2,500-3,500 ש"ח

4.      לידה פרטית בבית החולים – 2,700-4,200 ש"ח

5.      לידת בית/לידה במרכז לידה – 4,500 – 12,500 ש"ח

לא שווה?

ורק בשביל שתדעי, המדינה משלמת כ 13,000 ש"ח לבית החולים בעבור כל לידה שמתבצעת אצלו.

אם רק נתאגד ביחד ונדרוש את הדבר הכי הגיוני,
שתהיה לנו את האפשרות לשלם באמצעות הסכום הזה בשביל ללדת בדרך שאנחנו בוחרות,
גם נוכל לקבל את כל האפשרויות האלה בחינם ובאופן נגיש לכל אשה, כפי שראוי ונכון במדינה מפותחת.

בלידה – צריך לדעת גם לתכנן מסלול מחדש.

תכננת לידה מסוימת, הכל היה לפרטי פרטים –
הלידה תתחיל עם צירים, תמשכי את הזמן בבית, תגיעי לבית חולים עם פתיחה מתקדמת,
תעבירי את הצירים החזקים מתחת לזרם המים באמבטיה בחדר הטבעי,
לא תשמשי במשככי כאבים והכל יזרום נפלא
(או לחילופין תגיעי עם הציר הראשון, תקבלי אפידורל ותלדי בכיף וללא כאבים – או כל תוכנית אחרת שהיתה לך ללידה).

המציאות, עלולה להיות שונה מאינסוף סיבות שונות – הלידה תתחיל באופן שונה משחשבת, בזמן אחר משרצית, זה ירגיש שונה ממה שדמיינת,
לתינוק יהיו תוכניות אחרות, לצוות יהיו דרישות ועוד כל מיני גורמים משתנים.

חשוב לזכור שגם כשהדברים משתנים – את עדיין יכולה לעשות זאת בדרך שלך.

4 צעדים לעשות כשכל מה שתכננת משתנה:

1. קחי זמן לעכל את הדברים.

זה יכול להיות יום (אם אמרו לך שצריך להתחיל זרוז אבל זה לא נורא דחוף),
וזה יכול להיות גם רק דקה (אם יש סימני מצוקה שדורשים ללכת לניתוח).
בקשי אותם בנימוס.
הזמן הזה יאפשר לך להתבונן על מה שרצית, להסתכל על המציאות ולהיות מסוגלת לבחור בשינוי,
לבחור להיות שותפה פעילה במה שהולך לקרות ולא להרגיש שהדברים קרו לך ונעשו לך
ואת נשארת איפשהו מאחורה בסיפור לידה שונה שכבר לא יקרה בלידה הזאת.

2. קבלי את המצב.

נכון, זה ממש לא מה שתכננת. אולי זה אפילו מה שהכי לא רצית שיקרה.
אבל כרגע, זאת המציאות. זה מה שנכון לעשות, מה שצריך לעשות, מה שהכי טוב לעשות.
הלידה הזאת היא של התינוק שלך, לא שלך. הוא בוחר לעצמו את הדרך שלו להוולד, גם אם היא שונה ממה שרצית לעצמך.
תזכרי – שבתחילת הנסיעה שמת יעד ברור ב"waze" –
להפגש עם התינוק שלך ושתגיעו לשם בריאים ושלמים.
זה באמת חשוב באיזה דרך תגיעו לשם?

3. תכנני מסלול מחדש.

גם כשמה שתכננת השתנה – עדיין את יכולה לעשות זאת בדרך שלך.
אז צריך להגיע לבית חולים בגלל ירידת מים – אז מה?
אני אחשוב על זה כעל בילוי במלון, אביא מחשב נייד לראות סרטים,
אצא עם הבן זוג לטיול, אזמין מישהי שתעשה לי טיפול אלטרנטיבי מקדם ומרגיע (במקום ספא).
אז אי אפשר לרדת מהמיטה – אז מה?
אפשר לשים כרית חימום, לקבל מסג', לשנות תנוחות, לשים מוזיקה נעימה.
אז צריך ללכת לניתוח – אז מה?
אם כבר ניתוח, אפשר לבקש שישימו עלי את התינוק מיד לאחר הלידה, ל
בקש להמנע ממשככי כאבים אחרי הלידה כדי להיות מסוגלת לטפל מיד בתינוק,
להתקשר לאמא שתבוא כדי לעזור לי ברגע שאחרי,
להתרכז בתינוק שבתוכי, לברך אותו ברגעים האלה שאנחנו עוד מחוברים, לנשום אליו, להרגיע אותו, להתרגש.

שחררי את מה שחשבת, זה כבר לא רלוונטי. התמקדי בכאן ובעכשיו ועצבי אותו שיהיה בדיוק בשבילך.

4. צאי לדרך בשמחה.

איזה כיף! את הולכת ללדת!
את הולכת לפגוש את התינוק שלך!
כל דרך שתלכי בה תהיה יפה יותר כשתזכרי שהוא מחכה לך בסוף.
ראי את היתרונות שבמצב.
תצחקי על המצב.
פרגני לעצמך על כל המאמצים שעשית עד עכשיו ואיזה גדולה היית.
היי אסירת תודה לטכנולוגיה, למדע, לאנשי הצוות שנמצאים פה כדי לעשות דברים שהיית מעדיפה שאולי לא תזדקקי להם, אבל מזל שיש אותם.

כי כל לידה שבה יש תינוק בריא ואמא בריאה יכולה להיות חוויה טובה בלידה ובעיקר לידה שלך*.
שבה את בוחרת את הדרך הנכונה לך בהתאם למצב.

סעי לשלום.

*למרות כל הנאמר, לפעמים, מסיבות שונות נשארת בנו חוויה של טראומה או מצוקה אחרי הלידה.
חשוב מאוד לעשות תהליך עיבוד אחרי הלידה כדי לשחרר את החוויה ולא לחיות אתה כגורם מקשה לאורך זמן.

הלידה היא ארוע מאוד לא צפוי.

אנחנו יודעים פחות או יותר להגיד שהוא יקרה פחות או יותר בין שבוע 38 לשבוע 42
אבל… הלידה יכולה לקרות גם בשבוע 28, 36 או אפילו בשבוע 43.
אנחנו יודעים שהיא תתחיל בצירים או בירידת מים אבל האם הם יתחילו באיטיות או במהירות, האם הם יקרו ביום או בלילה,
בבית או בעבודה, האם ירידת המים תהיה בטפטוף או בשטפון, צלולים או מקוניאלים – כל זה נשאר לנו כחידה.
ואולי בכלל הרופאים יחליטו על ניתוח?
האם הלידה תהיה ארוכה או קצרה? האם אצליח לנשום בצירים? האם ארצה אפידורל? ו
איך ישפיע האפידורל? כמה זמן יקח ללחוץ והאם יצטרכו לחתוך?האם העובר ירגיש טוב לאורך הלידה או שיהיו ירידות דופק?

 כל כך הרבה שאלות.

בסופו של דבר, הלידה היא לא סך התשובות לשאלות שלמעלה. הלידה היא הזיכרון שהיולדת ובן זוגה יקחו איתם להמשך חייהם.

הזיכרון יכול לכלול חוויות שליליות או חיוביות. למרבה הפלא, האם החוויה תהיה שלילית או חיובית,
לא תלויה בפרטי הלידה, היא תלויה ביולדת שחוותה אותה.
גם מלידה ארוכה שהסתיימה בוואקום, יולדת יכולה לצאת בתחושה שהיא נתנה את הכל, ש"היא עשתה את זה",
שהיא ידעה בדיוק מה טוב לה ומה נכון לה לעשות ושלטה במצב, תחושת עוצמה ובטחון.
לעומת זאת גם מלידה קצרה יחסית וללא סיבוכים יולדת יכולה לצאת בתחושה קשה של פחדים, בדידות או חוסר אונים.

 אנחנו יכולות להשפיע מאוד על חווית הלידה שלנו כדי לחוות לידה טובה.

יש לנו, היולדות, התומכים ביולדת והצוות הרפואי, הרבה כלים ודרכים לקצר את הלידה ולקדם אותה,
לשפר את יעילות הצירים, להקל על הכאב וההתמודדות וליצור תנאים טובים יותר ללידה ללא צורך בהתערבות רפואית.
למרות זאת, עיקר מהלך הלידה לא תלוי בנו אלא בשילוב האקראי בין גופה של האם, גופו של העובר ועוד ועוד.
בתוך תהליך הלידה שאינו תלוי בנו, אנחנו יכולות להשפיע על החוויה.
האמונות שלנו, הציפיות שלנו, החלומות שלנו, החששות שלנו – כולם באים אתנו ללידה.

לפני הלידה, חשוב שכל אחת תשאל את עצמה איזו חווית לידה היא רוצה.
מה היית רוצה לספר לעצמך אחרי הלידה על הלידה, על עצמך ועל המלווה שלך.
את יכולה לבקש לעצמך לידה ללא פחד, לידה שמחה ומלאת הומור, לידה אינטימית, לידה עוצמתית, לידה רגועה, לידה רוחנית ועוד.
המיקוד הוא בחוויה אותה אנחנו רוצות לחוות ולא בפרטי הלידה.

תשאלי את עצמך מה את צריכה לעשות שחווית הלידה תהיה כמו שאת מבקשת.

מהו מקום הלידה שייצור לידה כזאת, מי האנשים שיצרו לך חוויה כזאת, איזה דברים תשימי בתיק,
עם איזה פחדים, חששות או אמונות את צריכה להתמודד לפני הלידה כדי שלא יפריעו לך.

תהליך זה, לפני הלידה, מאפשר לך לבחור במידה רבה, את הלידה אותה תזכרי.

איזה בדיקות צריך לעשות בהריון? למה לעשות מעקב הריון? על איזה בדיקות אפשר לוותר?

כמות בדיקות ההריון בארץ עולה על זו בחו"ל. מפחידים אותנו בכל שלב בהריון שחלילה יקרה משהו. באמת צריך את כל זה?

עברו כבר כמה חודשים מאז שהתחילה ההרפתקה שלך כאמא לעתיד. בדיעבד, מסתבר בכלל שהרחם שלך היא מעבדת מחקר, או לפחות כך נדמה מכמות הבדיקות שהספקת לעבור ורשימת הבדיקות שעוד ממתינה לך.

האמת, זה קצת מלחיץ.

כל כך הרבה דאגות מדברים שיכולים לקרות ושצריך לבדוק, ושיש חשד, וצריך לבדוק יותר, ומה יקרה אם זה יצא ככה…
אוף! ולמרות כל הכיסויים של קופות החולים זה יוצא גם לא מעט כסף (אפילו הרבה).

קצת קשה להתחבר ככה לתינוק הקטן שאמור להגיע.
את כל כך רוצה לאהוב אותו כבר עכשיו אבל כשאת מנסה את חושבת פתאום שאולי יגלו משהו בבדיקות ותצטרכי להפרד ממנו עוד לפני שממש הכרתם,
ואיזו החלטה קשה זו.

דיברת עם חברה מארצות הברית והיא אמרה ששם בכלל לא עושים כל כך הרבה אולטראסאונדים
וגם לא שולחים את כולן להעמסות סוכר
ושאחוזי בדיקות מי השפיר בחו"ל נמוכות בהרבה מאשר בארץ.
ופתאום שאלת את עצמך מה זה אומר?

איך אפשר לדעת כמה באמת בדיקות צריך ומה אולי מיותר.

חשבת שאת פשוט נכנסת להריון ומעבירה את הזמן בכיף עד הלידה,
ופתאום הזוגיות שלכם הפכה לוועדת בריאות שאחראית על החלטות הרות גורל.

לפעמים, את חושבת על זה שכל הבדיקות האלה בכלל אינן יכולות להגן על העובר מפני כל המחלות.
הן נועדו לעזור לך להחליט אם צריך לעשות הפלה.
בעצם, את שואלת את עצמך האם תעשי הפלה בכלל או לא, ואם לא אז מה הטעם בכל הבדיקות.
ומה לעשות במקרה שיש רק חשד ש… אבל רוב הסיכויים שהכל יהיה בסדר?

מצד אחד, היית רוצה אולי לעזוב את כל זה ולהאמין שהכל בסדר (רוב הסיכויים שזה באמת נכון)
ושאם לא, אז תתמודדי עם זה באהבה.
מצד שני, החיים עם ילד פגוע הופכים להיות משימה בפני עצמה,
כלכלית, נפשית וטכנית וסיכוי טוב שיש לך תוכניות אחרות בקשר לחיים שלך.

בפנים, את יודעת, שאין ביטוח בתחום הזה של ילדים.

כשנכנסת להריון, לקחת סיכון לכל מיני מחלות שיהיו לך בהריון (סכרת, רעלת ותופעות לא נעימות)
ואף אחד לא יכול להבטיח לך שהילד יוולד בריא, גם אחרי כל הבדיקות שיש בעולם.
גם בהמשך, אפילו אם תשמרי עליו הכי טוב, עדיין הוא יכול להפגע ממשהו.
זה מפחיד, אבל זאת אולי המשמעות של להיות הורה – לאהוב כל כך,
להגן כל כך ולפחד תמיד שמשהו יקרה לו/ה (גם כשהעובר הזה יהיה כבר יצור מגודל בן 30).

אני חושבת שאין איזו אמת מדעית בקשר לכמות הבדיקות הנכונה.

במדינות שונות ממליצים דברים שונים. רופאים שונים יגידו דברים אחרים.
המצב האישי שלכם, האמונה שלכם, החששות שלכם, הם אלה שיכתיבו לכם את הבחירה האישית שלכם.
אבל, אני חושבת שאנחנו צריכות לנסות לאהוב את העובר הזה בלי חשש.
מהרגע שאנחנו יודעות שהוא שם, גם אם נצטרך להפרד ממנו בקרוב וגם אם הוא יוולד פגוע.
עכשיו הוא כאן, הוא בא לסיבוב בעולם שלנו לתקופה מאוד לא ידועה, אבל גם בלתי ניתנת למחיקה.
העובר הזה הוא חלק ממך וכמו כל חלק ממך ומחייך, כדאי להנות ממנו, מההריון, מהחלומות ומהתקוות שהוא מביא איתו.

מאמרים נוספים בנושא:
cmv בהריון
מעקב הריון – כל הבדיקות הצפויות בהריון

ש לך שאלות לגבי הבדיקות? רוצה להתייעץ? להתלבט ביחד? לשתף בנסיונך?
מוזמנת ליצור קשר באמצעות טופס הפנייה בכל מה שקשור למאמר וגם מה שלא.

הרבה פעמים, דברים שקורים לנו עוד בהריון, הן הדרך של העולם לתת לנו הזדמנות להתמודד עם דברים שכדאי לתרגל עוד לפני הלידה,
ושלפעמים יועילו לנו באופן כללי בחיים.