על שאיבות בתקופת ההנקה, מנקודת מבט אישית.
בתור אחת שלא היה לה מספיק חלב במערכת ההנקה הקודמת שלי, אני שמחה וגאה על כך שרימון, בת עשרה חודשים בקרוב, לא קיבלה אפילו טיפה אחת של פורמולה עד היום.
תחליף חלב הוא לא מילה גסה עבורי, יובל גדל על הרבה מנות של פורמולה. ובגילה של רימון, כשהיא כבר אוכלת כל כך הרבה מזון מוצק, אם היא תקבל גם פורמולה מדי פעם זה לא שונה במיוחד בעיני מאשר לקבל כל דייסה או מזון אחר.
ובכל זאת, אני שמחה שאני יכולה לתת לה רק חלב שלי ועושה מאמצים בשביל שיהיה לה תמיד חלב שלי וזה מביא אותי לרשומה הזאת.
רימון הולכת למשפחתון מגיל 5 חודשים בערך. יוצאת מהבית בשבע וחצי, חוזרת אלי בארבע וחצי.
וחוץ מהשעות האלה יוצא לי גם לא מעט במסגרת העבודה לצאת שוב אחרי הצהריים או בערב מהבית ואפילו לנסוע ללוות לידות קצרות או ארוכות.
כל זה הופך את המשאבה לשותפה קבועה.
בהתחלה היתה לי את הסווינג עד שהיא התקלקלה ונשארתי עם המיני אלקטריק. בזמן האחרון, בגלל צרכי עבודה הצטרפה לארסנל גם אוונט הידנית.
ואני שואבת.
בשלב מסוים התחלתי לחבב את העניין. זה גרם לי להשתדל לחזור הביתה במהלך היום לפרק רגוע, גורם לי להפסיק את מירוץ העבודה כמה פעמים ביום (מה שהצורך לאכול בעצמי לא מצליח לעשות בד"כ), נותן תירוץ לזמן מול המחשב לעבודה, קריאה או אפילו משחק מטופש, נותן לי זמן לקרוא.
אבל, לא כל יום הוא יום של עבודה מהבית ושאר הימים עוברים עלי בהתרוצצות בין מקומות שונים, נסיעות, הדרכות הנקה, קורסי הכנה ללידה ארוכים, ליווי לידה וכו'.
להניק הרי אפשר בכל מקום, לי כבר אין בעיה. בישיבות עבודה, על ספסל ברחוב, הכל הולך. אבל שאיבה – זה כבר סיפור אחר.
ואני לקחתי החלטה – אני הולכת על זה. אני לא אשבר בגלל התנאים הלא נוחים, אני אשאב כשצריך וזהו (רק חבל שכל כך הרבה פעמים אין שום מקום אחר מתאים חוץ מהשירותים)
אז הנה, רשימת רוב המקומות ששאבתי בהם:
- בשלושה מתנ"סים שונים בעיר ובארץ
- באוטובוס (כל מה שצריך זה את המשאבה הידנית השקטה וספסל מרוחק)
- בשירותים של חדרי לידה בשני בתי חולים שונים.
- בתקליטיה של רדיו "קול יזרעאל"
- במשרדים של העמותה שלנו
- ברכב (כשאני חונה או כשמישהו אחר נוהג)
- בשירותים של הקניון
- בשירותים של מקדונלדס
- בבית של חברים
ואח"כ אני מסתובבת עם בקבוק או שקית חלב ומרגישה קצת כמו מישהו הולך עם דגימת שתן 
אני חושבת על סטרט אפ – בובה בצורת תינוק שהפה שלה הוא משאבה והגוף הוא מיכל אכסון מקורר שתאפשר לשאוב בשקט ובדיסקרטיות בצורה לגיטימית על כל ספסל בקניון. מישהו מרים את הכפפה?
גם אתן שברתן כמה מחסומי בושה בשביל לשמור על ההנקה ועל מלאי החלב?
באיזה מקומות חריגים יצא לכן לשאוב?
ודרך אגב, טיפ לגבי אכסון חלב – כשאתן בבית החולים בקשו מהתינוקיה שישמרו לכן בקבוקים ריקים של פורמולה – הם קלים לסטריליזציה ונוחים לאכסון והקפאה וחוסכים כסף על קניה של שקיות או מיכלי אכסון אחרים.
השאר תגובה