דברים שקורים לנו בהריון – הם הזדמנות לשעורים לקראת הלידה (והחיים)

לזאת שקשה לה לשים גבול לעבודה – מגיעים צירים מוקדמים שאומרים לה בהוראת רופא רשמית, את מה שכולם ידעו להגיד גם קודם,
שהיא חייבת לתת גם מקום להריון הזה, שהיא צריכה לנוח יותר, לאכול טוב יותר, לשתות יותר מים ולטפל יותר טוב בעצמה.

לזאת שנורא לא רצתה עוד ניתוח קיסרי – כשהיא הלכה לביקורת ראו כל מיני סימנים חשודים שמעידים אולי על מצוקה של העובר ואולי יחייבו קיסרי.
היא בכתה הרבה, הכירה באפשרות שגם זאת אפשרות. שזה בסדר. שלתינוק הזה יש סיבות משלו ושהיא תאהב אותו בכל דרך שהוא יוולד.
(אח"כ היתה לידה וגינלית מעולה בלי שום פחד).

לזאת שפוחדת מבתי חולים – קרו כל מיני דברים שחייבו אשפוז מוקדם לכמה ימים בהם פגשה צוות מקסים,
התחילה להרגיש בבית חולים מקום מוכר ובייתי יותר.
אחר כך היא שוחררה לביתה והגיעה ללדת בבית החולים בתחושה שזה מקום שטוב לה ללדת בו.

לזאת שיש לה במשפחה סיפור של תינוקת שנפגעה בלידה – נוצר מפגש עם רופא שהפחיד אותה שזה מה שיכול לקרות לה.
זה היה זמן מצויין להבין שזה באמת מפחיד, לבכות, לבקש תמיכה,
לנשום ולהתחבר לתחושות שלה שהתינוק שלה בריא ושהכל הולך להיות בסדר.

לזאת שקשה לה לבקש עזרה – קרה משהו בהריון שהגביל אותה, שחייב אותה להעזר באנשים ולהסכים לקבל את התמיכה
והכין אותה היטב לתקופה של אחרי הלידה שבה כל כך חשוב לדעת להעזר במי שסביבך.

אני רואה את זה כל הזמן.

הזדמנויות לשעורים שמגיעים לנו במדויק לפני הלידה בשביל לתת זמן לתהליכים, לשחרר את הפחדים,
להציף את הקשיים בזמן שאנחנו יכולות להתמודד אתם, ללמוד מהם ולהתחזק מהם.

אז אם קורה לך משהו לא צפוי ואולי אפילו לא רצוי בהריון,
תבדקי, אולי זאת פשוט הזדמנות שהגיעה במיוחד בשבילך ומכינה אותך ללידה.

אם יש לכן גם סיפורים כאלה – אשמח לשמוע מה קרה לכן ולמה דווקא זה היה בדיוק מה שצריך לקרות.