עברו כבר 8 חודשים מאז הלידה. היה מסעיר מאוד והקטנטני עדיין עם אותו אופי: שועט קדימה. סיפור הלידה של שגב. בא לשכונה בחור חדש, אחרי שתי נסיכות קיסריות! קצת רקע על קצה המזלג: לידה ראשונה קיסרי אלקטיבי עקב מנח עכוז וריבוי מי שפיר, כך "שיודעי דבר" אמרו שאין אפילו טעם לנסות להפוך. התינוקת נולדה
כמה פרטי רקע: לרימון יש אח גדול, יובל, כמעט בן 3 שנולד בלידה שמחה שרובה התקיימה בבית (עד 9 ס"מ) בליווי של דולה שהיא גם מילדת, ונמשכה בבית החולים לפי התוכנית המקורית כשהמילדת משמשת כמילדת פרטית. אני הייתי מעוניית בלידת בית עוד מהלידה הקודמת והשילוב של בית החולים היתה פשרה עם בן זוגי. ללידה
סיפור לידה שליוויתי ונכתב מנקודת מבטי כדולה על הלידה. "בואי איתי יחד בואי מתוך הפחד כי את, גם את חלק משער הרחמים." בפעם הראשונה שנפגשנו, עוד לפני שפנתה אלי טלפונית לקבוע פגישה רשמית היא הצהירה ש"יש לה פחדים נוראיים מהלידה. טראומה". זו לידה רביעית. זו לא פעם ראשונה שמגיעות אלי נשים בלידות שלישיות ורביעיות
אחרי חודש בדיוק אני שמחה כל כך לשתף בסיפור הלידה שלי.. כתבתי את זה בעיקר לעצמי וזה יצא דיי ארוך.. אבל אני זוכרת כמה נהנתי לקרוא את סיפורי הלידה שלכן, אז אני משתפת באהבה:) 25.10.15 טוב איך מתחילים? מי היה מאמין שעבר כבר בדיוק חודש מהאירוע המרגש בחיי! מי היה מאמין שלפני קצת יותר
אם היינו יודעות כמה כוחות יש לנו. התחלה 06:30 היא מתקשרת בדיוק אחרי שהתעוררתי, היתה ירידת מים. עוד אין צירים. נוסעים לפוריה. אני מתכננת את היום מחדש. צריכה להערך לכך שאסע באמצע היום. אי אפשר לדעת אם הצירים יתחילו בקרוב או שיש עוד זמן 08:00 המים קצת מקוניאלים, אין צירים, רוצים לתת לה זירוז.
תודה לרוית שעשתה אצלי את קורס ההכנה ללידת תאומים שהסכימה לשתף אותנו בסיפור הלידה המרגש שלה על לידת תאומים רגילה. נתחיל מהסוף, הריון תאומים מונו בי, בשמירת הריון מחודש שישי וחצי, ילדתי ביום שני בערב (19/10/15, יום הנישואים הראשון של בעלי ושלי), שבוע 37+3 , בלידה וגינאלית שני תינוקות מהממים במשקל 2615 רועי / 1920 ליאור.
ילדתי לפני 13 וחצי שבועות, בשבוע 42 + יממה , בת יפה ומקסימה בערב שבת קודש שמה נוריה לב. איזה דרך עברתי בכדי להגיע מרצון עמוק ללידת בית טבעית. ברוך השם נורי באה קצת אחרת…קיסרית. הלידה מס 4 , פעם ראשונה שככה ילדתי…לאחר אישפוז של יום וחצי בהדסה עין כרם שלאורך כל הזמן הייתי
סיפור הלידה של טל מנקודת המבט שלי, הדולה (פרטים אישיים טושטשו). (נכתב מהזכרון ולכן יכולים להיות אי דיוקים בפרטים אבל ככה אני כנראה אזכור את הלידה שלכם). יום שני, בצהריים, את מתקשרת לדווח שיש צירים חלשים במרווחים של בערך רבע שעה. את בשבוע 36+5, בדיוק כמו בלידה הקודמת. בדיעבד, נראה אולי בדקת האם זה יהיה
*למען הפרטיות שיניתי את השמות. כל השאר, כפי שנשלח אלי. רצינו את נעמה ללידה של תום כי בלידה (הקודמת) של טליה סיימנו בתחושה חמצמצה. בסה"כ טליה נולדה בריאה לאחר כמה שעות של צירים. אבל הדרך הייתה מלווה בכמה אכזבות: הצוות בבי"ח לא הצליח לתת לנו תמיד תחושה מכבדת, החלטות מסוימות נלקחו ללא התייעצות מלאה – כמו
סיפור לידה מנקודת מבטה של הדולה כל ליווי מתחיל בפגישת הכרות, כדי להכיר ולהבין מה הם מחפשים בלידה הזאת והאם אני המלווה הנכונה להם. בפגישה הראשונה היא אמרה: אני לא מפחדת מהכאב, אני מוכנה לעבור הכל, רק לא רוצה שיגע בי סכין. ואני הסברתי את התפיסה שלי – אין לנו שליטה על אופן הלידה. חלקו תלוי
