זהו סיפור הלידה השני שלי. מומלץ להתחיל מסיפור הלידה הראשונה שלי
הריון שני גם בטיפולים,
הפעם מהר נקלט על הפעם הראשונה.
אנחנו בהלם מוחלט, שמחים מאוד.
ההריון מתקדם יפה, רק שהעובר נמצא במצב עכוז (החלטנו לא לדעת אם זה בן או בת הפעם).
מנסים כל מיני תרגילי היפוך בבית,
מנסים היפוך במים (אצל מור המדהימה) שלא צלח גם,
מנסים היפוך בבית חולים שגם לא צולח.
מדברת עם אחת המילדות בבית חולים העמק
שממליצה לי לזרום ולא להילחם ושעובר יצא איך שהוא צריך לצאת ומזל שדיברתי איתה…
התנגדתי נחרצות לקיסרי.
שבוע 39+4, אני עם ילד בן שנה ו4 בבית מהבוקר מרגישה צירים אבל לא סדירים.
ממשיכה את היום כרגיל,
נפגשים עם חברים, שכנים, אחר הצהרים גן שעשועים ואני עם צירים (הולכת גם עושה ציפורנים
).
לא חשבתי שהלידה מגיעה…
לקראת 22:00 בלילה כבר הצירים מתחילים להיות צפופים.
מתחילה למדוד ורואה שיש דקה וחצי בין צירים לציר.
מתקשרים לסבתא לבוא לשמור על הקטן שעומד להפוך לאח גדול ובנתיים ממלאת לי אמבטיה.
מגיעים למיון יולדות בשעה 23:00
בבדיקה אני כבר בפתיחה 7.
מחברים למוניטור ואולטסאונד כיוון שהעובר במצב עכוז.
רוצים להכניס אותי לקיסרי ואני מסרבת.
לשמחתי הייתה איתי מיילדת שתמכה בי למרות התנגדות הרופא.
מחליטים ללכת לחדר לידה ולהקפיץ רופא שמיילד עכוז.
לשמחתי זה היה הרופא מעקב הריון, שלי פרופ זוהר נחום.
בשעה 00:06 נכנסים לחדר לידה,
בשעה 00:36 היפיפה מגיחה לאוויר העולם בדיוק כשפרופ' זוהר נכנס לחדר.
לידה קסומה, שונה ומיוחדת.
בשתי הלידות הייתי לגמרי מחוברת לעצמי וקשובה לגוף שלי,
לקחתי את הזמן, הייתי רגועה, ובעלי היה לצידי לתמוך, לחבק ולעטוף במלא אהבה.
אני תמיד אומרת לכל הריונית שאני פוגשת – להקשיב לעצמה ולהיות נוכחת ופעילה בלידה שלה ולהחליט איך היא רוצה לעשות זאת.
לתכנן מראש – מחשבה יוצרת מציאות.
הסיפור של מירית רוזנר
השאר תגובה