חרדה מלידה

היא פנתה אלי כי ככל שהלידה התקרבה – גם הפחד גדל.
הפחד מחוסר הודאות, מהכאב ומכל הסיפורים שטרחו לספר לה החברות שלה.

 בבדיקות ההריון גילו שיש רק עורק יחיד בחבל הטבור במקום שניים.
זאת לא בעיה בפני עצמה, אבל זה עשוי להעיד על בעיות או לגרום לבעיות.

למי שלא מכירה את הנושא, זה מוסיף הרבה דאגות, חששות ולחץ.
אנחנו מדברות הרבה בטלפון, אני עוזרת לה להבין את משמעות הבדיקות והתוצאות, שולחת אותה לשאול שאלות, עוזרת לה להבין למה צריך לשים לב ומעודדת אותה שבינתיים כל הסימנים טובים ותקינים והיא יכולה לבטוח בגוף שלה ובתינוק שלה.
הכל בסדר.

 הלידה צריכה להתחיל עם זירוז.
כמו בהרבה לידות וכמו בחיים, הדברים לא מסתדרים תמיד כמו שרצינו, ולפעמים צריך להתמודד עם מה שהכי רצינו להמנע ממנו.
במפגשי ההכנה שעשינו דיברנו על תרחישים שונים בלידה ובדקנו איך היא יכולה לשמור על תחושת הבטחון והשליטה ועל אווירה חיובית גם כשהלידה שונה מהתוכניות.

 היא יישמה את זה נפלא, שאלה את הצוות שאלות, קיבלה החלטות לגבי תהליך הזירוז וביקשה שיוציאו את העירוי כשלא היה נחוץ, כי היא מכירה את עצמה ויודעת שזה שיש לה מחט ביד לא עושה לה טוב.

 בבוקר, בעזרת הזירוז, מתחילה להתקדם הלידה.
אנחנו מנסות למצוא תנוחה במיטה שבה יהיה נוח להעביר את הצירים, היא מתהפכת מצד לצד ומנסה קצת בישיבה.

מיילדת (לא שלנו) נכנסת לחדר, מדברת בטון לא נעים ולוחצת שתשכב בלי תזוזה ותקח כבר אפידורל.
אני מזכירה לה, מה שנשכח לפעמים בלידה, שלמרות החלוק, היא אדם בוגר ועצמאי ואף אחד לא רשאי לנזוף בה, מזכירה לה להפריד בין מידע מקצועי מהצוות לבין אמירות מחלישות או לא מכבדות ושהמיילדת שלנו דווקא עודדה אותה לזוז.

 עכשיו, ההתמודדות היא בעיקר עם הכאב, למרות שהיא צריכה להיות במיטה, עדיין אנחנו מצליחות להשתמש במגוון תנוחות מלבד שכיבה ומצליחות להעזר בתנועה בשביל להקל על הכאב.

למרות החששות מהכאב, ההתקדמות מהירה וטובה ועדיין הפחד ממה שעתיד לבוא מסמן לה שזה הזמן שלה לקחת אפידורל. בשלב הזה, הוא כבר בד"כ לא יעכב את הלידה.

 עכשיו, כשהכאב עבר, ואתו חלק גדול מהפחד – היא ממש נהנית.

 כשמגיע השלב ללחוץ, המילדת המעולה מנחה אותה לתנוחה שדומה לכריעה, למרות האפידורל, והיא לוחצת בכל כוחה את התינוק החוצה וכבר לא מפחדת מכלום – רק רוצה להרגיש אותו בין ידיה.