תדברי אלי דיבורי לב…

שלוש לפנות בוקר.
זמן השתקת הרצונות בחוץ.
רוב האנשים עדיין ישנים.
אחותי הקטנה ואני עומדות במסדרון של בית היולדות ומעבירות את הצירים שהולכים ומתחזקים.
לאחר ציר חזק אחותי המתוקה מבקשת ממני "שרי, תדברי אליי דיבורי לב".

ככה היא, אשה שכולה לב ורק דיבורי לב ונשמה מרגיעים אותה.

"דיבורי לב" – איך עושים את זה? מה אני אגיד לה? מבקשת מהבורא שייתן לי דיבור מתוק עבורה.

״עוד מעט יקומו אנשים לסליחות.
את יודעת שאשה בלידה היא כמו שופר?
השופר, תפקידו לעורר אנשים משנתם ולעורר את ליבם של האנשים לשוב אל עצמם.
איזו זכות יש לך להיות יולדת של אלול. את הופכת להיות שופר.
בהתחלה את נשמעת כמו שופר, עם כל הקולות והצלילים שאת מפיקה וככל שהצירים יתחזקו את תהפכי לשופר.
החלק העליון שלך יסגר ויהיה צר יותר והחלק התחתון שלך מתרחב ונפתח ממש כמו השופר.
וברגעים הללו את בוקעת רקיעי שמיים עבור המתפללים ועבור כל התפילות של נבראי העולם שזקוקים לחמלה ונושאים עיניהם למעלה."

מגיע ציר. היא נושמת, מניעה אגן ומוציאה קול – "אני שופר" – היא ממלמלת לעצמה ואני נמצאת שם מאחוריה, תומכת בה כמו שאנחנו עושות כל החיים, מחזיקות אחת את השניה.

"מה קורה למג׳יק?"(ככה היא מכנה את התינוק שלה)
"ברגעים אלו ממש התינוק שלך צריך לבקוע עשרה רקיעים בכדי לרדת לעולמנו.
כי ככה משתלשל האור מלמעלה דרך עשר הספירות ובכל רקיע התינוק שלך מלקט לו מתנה שתסייע לו במהלך מסע החיים שלו.
ואיזה זכות יש לתינוק שלך שאת עוזרת לו לבקוע רקיעים וככה לרדת לעולם שלנו עטוף בתפילות של המתפללים ברחמים ובחמלה."

עוד ציר מגיע והיא שוב נושמת, מתעגלת, מוציאה קול ובוקעת עוד רקיע.
לאחר שנגמר הציר ניגש אלינו גבר שהוא והאישה שלצידו העבירו לידנו צירים.

"סליחה,אני רק רוצה להגיד לכן תודה!
תודה שפתחתן לי את הלב בחודש אלול, תודה שחיברתן אותי לעצמי.

כבר הרבה זמן אני מרגיש שאני לא מחובר לחודש אלול ועכשיו בזכותכן ובזכות הדיבור המתוק הזה נפתח לי הלב ונהיה לי געגוע בנשמה".

אחותי נכנסת לחדר לידה ומאחורינו אני שומעת את הזוג שהיה איתנו מעבירים צירים והאשה לוחשת לעצמה – "אני שופר".

***מזל טוב אחות קטנה! תודה ששיפרת את עולמנו ומשכת לנו פלא שכזה לעולמנו! תודה שהיית מליצת יושר עבורנו!

ברוך הבא #מג׳יק! בחרת אחלה חמולה להצטרף אליה.

קישור לפוסט המקורי בדף של שרה