לידה קיסרית טבעית – גם ככה אפשר

סיפור לידה מנקודת מבטה של הדולה

כל ליווי מתחיל בפגישת הכרות, כדי להכיר ולהבין מה הם מחפשים בלידה הזאת והאם אני המלווה הנכונה להם.

בפגישה הראשונה היא אמרה: אני לא מפחדת מהכאב, אני מוכנה לעבור הכל, רק לא רוצה שיגע בי סכין.
ואני הסברתי את התפיסה שלי –
אין לנו שליטה על אופן הלידה. חלקו תלוי בנו, בהכנה פיזית נכונה, באוירה נכונה, בבחירה נכונה של המקום והמלווים, בנחישות ואמונה.
וחלק גדול יותר לא תלוי בנו – איך תתחיל הלידה, מתי, איך ירגיש התינוק, איך יתפתחו הצירים, מה תהיה עוצמת הכאב, איך נגיב לה, מה יהיה אורך הלידה ואיך היא תסתיים.
בסופו של דבר, אנחנו לא זוכרים את הפרטים עצמם אלא את החוויה שלנו בתוכם – את המקום בו הפרטים הטכניים פגשו אותנו, את הפחדים שלנו, את הכוחות שלנו, את הציפיות שלנו.

הסברתי שהמטרה שלי כמלווה של הלידה, היא לשפר את הסיכוי ללידה פיזיולוגית ללא סיבוכים אבל יותר מזה – לעזור להם להגיע ללידה במוכנות נפשית בה כל דרך בה הלידה הזאת תתפתח – הם ירגישו שהיא נעשתה בדרך שלהם, וכל דרך בה הלידה הזאת תתרחש – הם מוכנים לשמוח ממנה.

ראיתי אותה מקשיבה ומבינה, רואה דרך חדשה להסתכל על הלידה.

אחרי כמה זמן נפגשנו לפגישת "הכנת הצוות" – פגישת העבודה לקראת הלידה. תרגלנו תנוחות ותנועות והקדשנו זמן ניכר להבין מה הצרכים האישיים שלה, מהי מבחינתה לידה טובה ומה מתוך זה תלוי בה, איך אפשר ליצור לה בכל תרחיש לידה, את הסביבה הטובה והבטוחה לה.
הפנטזיה שלהם לגבי הלידה היתה שהם יסעו לפסטיבל מוזיקה על שפת הכינרת שהם חיכו לו מאוד והצירים יתחילו שם.

אבל עם כל הכוונות הטובות שלנו – התינוק נשאר בעכוז, והרופא ניסה להפוך ואמר שזה לא אפשרי במקרה הזה והיא חייבת לקבוע תור לקיסרי – בדיוק ההפך ממה שרצתה בהתחלה.

אבל היא כבר היתה במקום אחר – מקום שמוכן לשמוח על התינוק הזה בכל דרך שבה יבוא.

הם קבעו תאריך לניתוח ונסעו כפי שתכננו לפסטיבל.
רקדו בלילה ובבוקר, אחרי שינה עמוקה ואמבטיה בצימר, בזמן ארוחת הבוקר הצירים התחילו.
הם קיבלו אותם בשמחה וברוגע ונסעו לבית החולים, מתרגשים לקראת הקיסרי, כמו שמתרגשים כשנוסעים בדרך ללידה עם בטחון שתהיה טובה.
הצוות היה מקסים, עירב אותה בתהליך הניתוח והיה קשוב אליהם מאוד, הכל היה בדיוק כפי שרצו מהלידה הזאת באוירה רגועה, בטוחה, קשובה ונעימה – ובכלל לא משנה שזה היה בניתוח.