קורונה – תרגיל באי ודאות

החלטתי להתחיל עם הנושא אולי הכי חם,
חוסר וודאות – ואיך הקורונה מכינה את כולנו ללידה

חוסר ודאות זה הדבר שאולי הכי מאפיין את התקופה המשונה הזאת, תקופת הקורונה,
והיא גם הדבר שאולי הכי מאפיין את הלידה ואת הזמן שלפניה ואחריה.

רובנו לא אוהבים חוסר ודאות,
מה זה לא אוהבים, אולי יותר נכון להגיד שזה אחד הדברים שהכי קשה לנו,
זה מעצבן, זה מלחיץ, זה מערער אותנו
ואנחנו ממש מעדיפים להמנע ממצבים שכוללים חוסר ודאות.

הבעיה היא שפשוט אין דרך להתחמק מזה.
לפעמים יש לנו אשליה של ודאות,
אבל האמת היא שגם כשנדמה לנו שהכל צפוי וברור וידוע
לפעמים קורה משהו שממש לא ציפינו לו.

בתור דולה, 
חוסר ודאות זה דבר שאני חיה איתו באופן יומיומי.
תמיד אני יכולה לקבל טלפון שאומר שאני עוזבת הכל ונוסעת ללידה.
נוסעת ולא יודעת מה הולך לקרות, או מתי אני אחזור הביתה.

מה שעוזר לי להתמודד עם החוסר ודאות בשלווה,
ואפילו להנות ממנו,

אלו כמה מחשבות או אמונות שהולכות איתי.

1. יהיה בסדר. 
   לא במובן שהכל יהיה מושלם או אפילו קל, אבל בסוף, כשאני מסתכלת על החיים שלי אחורה,
   גם דברים ממש לא פשוטים שהגיעו לחיים שלי, בסופו של דבר עברו,
   ועובדה, אני כאן, ואני בסדר.
   לא רק בסדר, אפילו די טוב.
2. הכל פתיר או הביטוי של מארי פורליאו המהממת שאומרת everything is figureoutable.
   אז כשאני מוצאת את עצמי חושבת מחשבות כמו
   "מה אם היא תתקשר ואני אהיה לבד בבית עם הילדים ובן הזוג שלי יגיע רק עוד שעתיים?"
   "מה אם אהיה בדיוק בטיול ברמת הגולן בלי קליטה?"
   "מה אם אני אצטרך להכנס לבידוד דווקא בתקופה שאני חייבת להיות זמינה?"
   אני נזכרת שהכל פתיר וחושבת לעצמי, מה הפתרון הכי מופרך שאני יכולה לחשוב עליו?
   ואם יש פתרון, גם אם הוא מופרך ומוזר או לא הכי אידיאלי, אז יהיה בסדר.
3. מעניין איזה דבר נפלא הולך לקרות לי 
   הדמיון שלי מאוד מוגבל. הוא מורכב ממציאות שאני כבר מכירה ומדברים שנראים לי הגיוניים שיקרו.
   חלק גדול מהדברים הכי נפלאים ומהממים שקרו לי, קרו במקרה.
   דברים כאלה שאני אומרת, שגם אם הייתי מתכננת, זה לא יכול היה לצאת כל כך טוב.
   אז במקום לחשוב שזה שאני לא יודעת מה יקרה אומר שיקרו דברים לא טובים,
   אני פותחת את הראש לאפשרות שיקרו דברים נהדרים.
4. יש דבר אחד מאוד ודאי – אני הולכת להיות שם.
   ואני יודעת מי אני, אני יודעת מה הכוחות שלי,
   אני יודעת מה אני מביאה איתי, איזה ידע, נסיון, תכונות, אמונות הולכות איתי לכל מקום.
   אני יודעת שהכוחות האלה הם אלה שאפשרו לי להתמודד עם כל האתגרים שעברתי עד היום.
   גם עם אלה שבהתחלה היו נראים לי גדולים או ספק אם בכלל אפשריים,
   והם אלה שיאפשרו לי להסתדר גם הפעם.
   כל עוד אני מתמקדת בחלק המאוד ודאי הזה, תחושת חוסר הודאות הרבה פחות מטרידה אותי.

עוד פוסט באתר שעוסק בדיוק בזה.

סקרנית איפה המחשבות שלי פוגשות אתכם.
מוזמנים להגיב לי בתגובות.